גם הגשם השוטף, שהופיע שלשום במפתיע ביפיע, בעיצומו של השרב, לא הצליח להוריד את מפלס הכאב במתחם שטיפת הרכבים של נעים מרג'יה. חמישה אנשים נרצחו שם ביום חמישי בטבח מזעזע, שדרדר את האלימות בחברה הערבית לשיא שחור משחור.
הנרצחים הם נעים מרג'יה, בעל עסק שטיפת הרכבים, איברהים שחאדה, ראמי מרג'יה, מוחמד כנאנה ולואי אבו רג'ב.
האני מרג'יה, מורה לחשמל בתיכון ודודם של הנרצחים נעים וראמי, בן ה־15, עזב לרגע את סוכת האבלים. הוא הסתכל לשמיים האפורים ונאנח. "חפים מפשע נהרגים ולמשטרה נוח להגיד 'ארגוני פשע'", הוא אומר בכאב. "הרי מי לא מכיר את משפחות בכרי וחרירי? אז מזכירים אותן כאילו לומר 'בחייכם, פושעים נהרגו', אבל פה מדובר במשפחה נורמטיבית, אנשים שעובדים יום ולילה כדי לבנות את עתידם. ראמי, תלמיד מצטיין בבית הספר, רק הגיע לחצר ונהרג. למה? כי הם מרססים, לא מבחינים בין אחד לשני. אם היו 20 איש במתחם, הם היו הורגים אותם. אנחנו לא יודעים מי נגד מי. אנחנו בבעיה, מרגישים שהמדינה לא דואגת לנו. אין לנו אבא. הגיע הזמן שיחליטו, או לקחת אותנו ברכבות למקום אחר, או שיטפלו ברצינות בבעיה".
לטענתו, הבעיה טמונה בגישה של הממשלה לחברה הערבית. "אנחנו חברה פרימיטיבית, ומדינת ישראל יודעת שבחברה כזו צריך להפעיל את שלטון הכוח והחוק", הוא זועם. "אתה לא יכול לסמוך על המצפון, על השייח' או על הכומר. צריך משטרה חזקה שתטפל בפשיעה אחת ולתמיד. המדינה הפכה אותנו למגזר, אז אנחנו בעיית המגזר בלבד או של המדינה כולה? שיחליטו. מרגישים שהממשלה חסרת אונים, חלשה. אנחנו לא רוצים יותר הבטחות 'נחסל את הפשע'. רוצים מעשים, כי זה רק ילך ויתפשט כאש בשדה קוצים ויגיע לכל חלקה בישראל".
צריך להיות בזירת הרצח כדי לקלוט את חוסר האונים. מתחם שטיפת הרכבים נמצא ברחוב 141 ביפיע. סמטה צדדית, צרה. זה אינו מקום שקל להימלט ממנו, בטח אחרי ביצוע טבח אכזרי. מכונית באה ממול בשעות הצהריים וחסמה את נתיב הבריחה. הכל לאור היום. ככה זה כשהמערב פרוע - אפשר לעשות צחוק מהחוק.
"היום הכי כואב"
"שמעתי כל מה שקרה", מספר תאופיק קוט, שכן וחבר של משפחת מרג'יה. "מהפחד לא יכולתי לצאת מהחדר ונשארתי לשכב במיטה. רק הצצתי כשהאמבולנסים הגיעו לאסוף את הגופות".
המועצה המקומית יפיע, הצמודה לנצרת, היא בדרך כלל מקום שקט, כך מעידים התושבים. לכן ההלם היה גדול עוד יותר. שלושה ימי אבל הוכרזו ביישוב והעסקים פתחו בשביתה מקומית. ביום שישי הם היו סגורים. במרכז נערכה הפגנה המונית שמשתתפיה זעקו לעזרה.
"בכל מדינה מתוקנת צריך להיות ביטחון אישי לאזרח", אומר ראש המועצה, מאהר ח'לילה. "אם יש ביטחון יש חיים, ואם אין, אז אין חיים. החברה הערבית מדממת, והטבח הזה נכנס אצלנו לכל בית. אנחנו צריכים כעת לפעול כדי שהחיים ביישוב יימשכו. אבל יש דאגה שזה לא ייגמר. תחשוב על 14:30 בצהריים, אור יום. זה אירוע שעבר כל גבול, והוא תוצר של עשרות שנות קיפוח ואפליה".
פחות מיממה אחרי הטרגדיה, שלושה אוהלי ענק הוקמו במתחם שטיפת המכוניות. אחד מקרובי המשפחה מזג לנו קפה והבהיר שאנשים נסערים מאוד ושיש מתח כבד באוויר. "זה היום הכי כואב שאני זוכר", מודה סייף כנעאן, חבר וקרוב משפחה של הנרצחים. "תראה את המקום. חלק עבדו פה, חלק באו לרחוץ את המכונית. הם אפילו לא קשורים אחד לשני ועדיין ירו בהם מבלי להבחין. הגענו למצב שאני פוחד להיכנס לחנות להביא אוכל לילדים, כי זה יכול לקרות לכל אחד".
"שב"כ? צריך לעבוד"
שני חוקרי משטרה הגיעו לזירת הפשע במטרה למצוא עדויות נוספות למה שאירע. מישהו אמר לנו ששיא האלימות עוד לפנינו, והוא יופיע כשהבחירות לרשויות המקומיות בסוף אוקטובר יתקרבו ומאבקי השליטה יתחממו. בסוף השבוע נרשם ציון דרך מזעזע - הנרצח ה־100 בחברה הערבית מתחילת השנה.
אל סוכת האבלים של משפחת מרג'יה נכנס שלשום ח"כ יואב סגלוביץ ממפלגת יש עתיד, מי שבעבר כיהן כסגן השר לביטחון הפנים ובעבר היותר רחוק היה ניצב במשטרת ישראל. "ריכזתי בממשלה הקודמת את המאבק בפשיעה בחברה הערבית, ותהליכים שלמים שהתחלנו בהם הופסקו", הוא אומר. "בתקופתנו היתה ירידה של 16 אחוז במקרי הרצח, וכעת יש ממשלה שהבטיחה א' ובפועל יש זוועת עולם. עד עכשיו ראש הממשלה לא אמר 'זה יעד מרכזי שלי', לא מינה צוות שרים, לא מינה פרויקטור במקומי וכל מה שאני שומע בכרזות ובמסיבות עיתונאים זה 'נביא את השב"כ'. לפני שהולכים לצעדי קיצון, צריכים להתחיל לעבוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו