בימים אלו, שבהם מציעה הקואליציה חוק חדש שיפטור את החרדים מגיוס לצבא, שוב עולה על סדר היום הציבורי נושא גיוס החרדים. עם השנים הביא מפגש החרדים עם צה"ל סערות ציבוריות רבות. מחוקי גיוס מפלים ועד לבג"צים ולמחאות חרדיות בתגובה - כל אלו הציבו את עניין גיוס החרדים לצה"ל כמקור לשסע חברתי מרכזי בלב החברה בישראל.
מצד אחד, החברה הכללית לא מוכנה לקבל את העובדה כי על חלק מהציבור חלה החובה לשרת את המדינה, ואף לסכן את חייו, ואילו צד אחר פטור מחובה זו; מנגד - החרדים, הרואים ערך משמעותי וקיומי בלימוד התורה, רואים עצמם כמגינים על ישראל באופן רוחני, ומקיימים בכך את חובתם החברתית. בימים שבהם החברה הישראלית מפולגת מתמיד, נושא משמעותי זה יכול לבוא על פתרונו ככל שצה"ל יגייס יותר חרדים.
איך עושים זאת? בזה התחבטו רבים וטובים. הצעות עלו וירדו, חוקים נחקקו ונפסלו, ופתרון בינתיים אין - החרדים מתגייסים בשיעורים נמוכים, והחברה הכללית תובעת את צמצום הפער. בכל שנה מתגייסים לצה"ל כ־1,200 נערים חרדים (חלק ניכר מהם יוצאים בשאלה) מתוך שנתון של כ־12 אלף נערים, כך שמבחינת חמשת השנתונים הרלוונטיים ביותר לגיוס (2022-2018) יש כ־60 אלף נערים חרדים, שמתוכם התגייסו רק כ־10%.
יש פוטנציאל: "מי שלא בישיבה - שילך לצבא"
"ממחקרים שעשינו עולה כי ניתן לגייס עוד 30%-15% מבני הנוער החרדים", אומרת ל"ישראל היום" ענבר גיטי, שהיתה מנהלת מתווה השירות במשרד הביטחון. "המסקנות שלנו הגיעו דרך ההבנה ששיעורים גבוהים שלהם רשומים כלומדים בישיבות, אך בפועל הם עובדים בעבודות שונות או סתם יושבים בטל. זה פלח משמעותי שיש לו פוטנציאל לשרת בצה"ל.
"הפוטנציאל הזה הוא גם מנקודת המבט החרדית: גם ראשי הישיבות החרדים והבכירים השונים, ואפילו הפוליטיקאים של המגזר, יגידו 'מי שלא בישיבה - שילך לצבא'. הדרך להגיע לליבו של הפוטנציאל הזה היא דרך עבודת רגליים, היכרות של האוכלוסייה ויצירה של כמה שיותר מסלולים אטרקטיביים עבורה. זה קיים בצורה מינימלית מדי, וזה צריך לגדול. אני חושבת שהכדור בעניין הזה הוא אצל החברה החרדית, ואם ראשי מוסדות של נוער נושר - ויש הרבה כאלו בחברה החרדית - יהיו יותר אקטיביים ויבנו תוכניות עם הצבא ועם השירות הלאומי, ויעשו הכוונה אקטיבית של הנערים לשם - אז הפלח של המשרתים החרדים יכול לגדול בקלות".
היום רובו הגדול של הנוער החרדי שמתגייס לצה"ל לא מגיע מלב המיינסטרים החרדי, אלא מדובר בנערים שמסיבות כאלה ואחרות לא הסתדרו בעולם הישיבות ומצאו עצמם בחוץ. זהו אמנם נתח בעל משמעות, אך גם אם יש לפוטנציאל שלו לאן לגדול - הוא עדיין מוגבל.
הגיעו למסקנה שלפני נישואים אין על מה לדבר
"במחקרים שביצענו כדי לראות איך להביא את המיינסטרים החרדי לשרת בצה"ל, הגענו למסקנה כי לפני נישואים אין על מה לדבר עם הבחורים האלה", ממשיכה גיטי. "לכן בנינו מתווה הפונה לאותם הצעירים לאחר שהתחתנו. בחנו מה הכי מאיים על הצעיר החרדי בשירות בצה"ל. מצאנו כי מדובר במדים, בטירונות, בלעבור שרשרת חיול, בלהיות בבסיס צבאי שיש בו גברים ונשים. אחר כך בדקנו אם הצבא יכול לומר שכל הדברים האלו הם אמנם חשובים, אבל שיותר חשוב הוא נושא שילוב החרדים, ולטובת כך הם מוכנים להתגבר על זה ולפטור את החרדים מהחלקים האלו של השירות.
"פעולות אלו יביאו את הצעיר החרדי להסתכל על השירות שלו כעל עבודה בשוק האזרחי. נוצר מצב שבו הבחור החרדי משרת, אבל בתחושה שלו ובדיבור שלו כלפי הקהילה וכלפי עצמו - הוא בעצם נמצא במשרד תוכנה אזרחי.
"מנקודת המבט של צה"ל - הוא מקבל מתכנתים איכותיים מאוד שמוינו מתוך אלפים שנרשמו לתוכנית, ונותן להם לעשות עבודות תכנות מתוך מקום אזרחי שנראה כמו משרדים, שמיועד לבחורים האלה - סוג של חממה, אבל כזאת שהתפקיד שלה הוא להוריד את החומות ולייצר אמון. את התפיסה שבנינו אפשר להחיל על הרבה תפקידים אחרים".
בסוף, לנער החרדי שרוצה לא להתגייס לצה"ל יש דרכים לעשות זאת - מרישום פיקטיבי בישיבה ועד להוצאת פטור נפשי. "שילמתי 1,400 שקלים והייתי עם פטור נפשי ביד", מספר לנו עידו (שם בדוי). "הייתי בתקופה קצת מורכבת, אחרי שלא מצאתי את עצמי בעולם הישיבות ולא באמת ראיתי את הגיוס לצבא כאפשרות. לא מסיבות דתיות, אלא כי חשבתי שזה יתקע אותי בהתפתחות בחיים. רציתי לעשות כסף, אז שללתי מראש את האופציה של הגיוס". סיפורים כאלה נפוצים בחברה החרדית. לכן, הדרך להבאת החרדים לצבא עוברת בהקמת אלטרנטיבות לחיים שמחוץ למסגרת.
יש דרכים לצאת: רישום פיקטיבי ופטורים נפשיים
צה"ל אמנם ניסה לבנות במשך השנים מסלולים שיביאו את החרדים לשירות צבאי, אך עד כה רק כ־10% מכל שנתון מתגייסים. הכישלון, לדעת גיטי, נעוץ בחוסר העקביות של הצבא במסלולים שהקים. "נקודת המוצא של המתווה חייבת להגיע מתוך הבנה שהוא יימשך לאורך שנים ושתהיה לו המשכיות", מוסיפה גיטי. "הגורם המשמעותי למצב שבו אנו נמצאים היום הוא חוסר ההמשכיות, שנוצר בכל פעם שבה מגיע פוליטיקאי חדש עם אג'נדה חדשה שמעלה לעין הציבורית את נושא הגיוס, מה שמביא את החרדים להסתגר בתוך עצמם.
"השנתונים גדלים בכל שנה, וכך גם מספר המתגייסים לצה"ל. לכן מבחינה מספרית צה"ל לא צריך את החרדים, אך מבחינה ערכית הוא חייב אותם, כי בלי החברה החרדית - הלגיטימציה של צבא העם נשחקת.
"יש מגמה זוחלת לאורך השנים ששיעור המתגייסים מקרב האוכלוסייה הכללית הולך ויורד, וכשחקרנו את הנושא, מה שבלט יותר מכל היה העובדה שאותם הצעירים רואים שאוכלוסייה אחרת פטורה מגיוס, והם אומרים לעצמם - 'למה שאני אשרת בעוד אחרים בני גילי לא משרתים?'. כך הם מוצאים את הדרך להתחמק מהשירות הצבאי. מגמה זאת תלך ותתרחב ככל שהחרדים ימשיכו לא להתגייס, ואז יש סכנה אמיתית לצבא העם".
אחד מהגורמים לכך שהחברה החרדית כיום לא רואה את השירות בצה"ל כאופציה הוא החוסר בקהילה שעוטפת את המתגייסים. כך אותם הצעירים, שגדלו בקהילה מסוימת, מוצאים את עצמם לא שייכים אליה ומתמודדים די לבד עם העולם הצבאי, שלו יש מאפיינים חילוניים שהם לא מכירים.
"הדרך להביא את הצעירים החרדים לצבא חייבת לעבור דרך הקמת גשרים בינם לבין העולם שמחוץ למגזר", בטוח הרב יונתן רייס, מייסד רשת ישיבות ההסדר "חדוותא". "אי אפשר להביא בחור חרדי, שגדל כל חייו בעולם ייחודי משלו עם ניואנסים מסוימים, לשרת בצה"ל בלי שיהיה לו גשר. המדינה צריכה להירתם לכך ולהקים עוד גשרים בדמות ישיבות הסדר חרדיות, שיוצרות לצעיר החרדי גשר בין העולם שהוא מכיר לבין העולם שבחוץ, שבו גם נמצא הצבא.
צה"ל לא יודע לעשות הפרדה בין שירות וזהות
"ישיבות ההסדר בונות לאותם הצעירים, שלא מוצאים את עצמם בעולם הישיבות הקלאסי, קהילות שנותנות להם גב שהם זקוקים לו בדרכם אל הצבא. אם המדינה תפתח עוד ועוד מסגרות - זה יכול לתת מענה לפער התרבותי הזה.
"עד עכשיו, המערכת התעסקה רק בהליכים הטכניים של איך להביא את הצעיר החרדי לשירות, אך לא בבניית המעטפת שתאפשר לו את השירות הזה. כך יצא שצעירים רבים, שבאמת היה להם פוטנציאל לשרת ולבנות מסלול חיים טוב, מצאו את עצמם עוברים בין עבודות ומרוויחים שכר מינימום.
"יש לי היום בוגרים אחרי שירות טכנולוגי בצבא שמרוויחים משכורות של 30-25 אלף שקלים, שהאלטרנטיבה שלהם אם לא היה המסלול הזה היתה להיות ברחוב. הם אומרים לי שחברים שלהם מטופלים כיום ברווחה כי הם לא מצאו פתרון בגיל הנעורים. לכן צריך להשקיע יותר בעולם ישיבות ההסדר התיכוניות, והמדינה צריכה לקחת עליהן חסות, כי בסוף לכל מוסד יש מישהו שדואג לו. לבני עקיבא יש את הדתיים, לעולם הישיבות יש את החרדים, ואנחנו, ישיבות ההסדר החרדיות - נותרנו יתומים".
אלי פלאי, יו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות בירושלים, מציע הסבר נוסף לכך שצה"ל לא הצליח להביא את השירות הצבאי ללב המיינסטרים החרדי: "הצבא לא בא לשמור רק על ביטחונה של מדינת ישראל, אלא יש לו מטרה נוספת - לייצר כור היתוך של תרבויות בחברה הישראלית, וזוהי בדיוק הנקודה שבה צה"ל מאבד את החרדים. כי אם אתה מדבר עם החרדים על הביטחון - הם יכולים להיות פרטנרים מעולים, אבל ברגע שמדברים איתם על זהות - הם לא מוכנים להשתתף במשחק הזה, וכאן צה"ל לא יודע לעשות את ההפרדה.
השיחה התנהלה עד כה בשפת חירשים
"מעולם לא התקיימה שיחה מול הרבנים שמנהיגים את החרדים, שבה נאמר 'הנה האתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל ואיך אנחנו מטפלים בהם'. תמיד התנהלה שיחה - שאני לא מזלזל בה - על שוויון ועל לשרת את המדינה. אלה דברים שלא נמצאים בשיח החרדי, כי החרדים רואים את לימוד התורה כערך עליון, וכשהמדינה באה ואומרת להם 'סגרו את הספרים ולכו לעשות דברים אחרים' - היא מאבדת אותם, כי ברמה הערכית, בעיני החרדים, אין אמירה יותר משפילה.
"היא אומרת שלימוד התורה לא רלוונטי, אבל בתפיסה החרדית - הוא הכי רלוונטי, כי לתפיסתם אין לעם היהודי עתיד בלי לימוד תורה. לכן השיחה התנהלה עד כה בשפת חירשים. כשהמערכת תציב בפני החרדים את הדרישות הביטחוניות של מדינת ישראל, תוך הבנה איך לשמור על הזהות של הצעיר החרדי - היא תמצא בני־שיח בצד השני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו