הקצין היהודי הבכיר ששחרר את הגטו

יש גם דור שלישי, וכזה אני. אבקש לספר על סבא שלי, בריגדיר גנרל פרידריך הרמן קיש. אמנם לא זכיתי להכיר אותו, אך בכל תחנה בחיי אני מוצא עצמי מהרהר בו, בפעילותו הרבה למען עם ישראל ומדינת ישראל שבדרך. איזו החמצה זו שנהרג באחד הקרבות במלחמת העולם השנייה.

מבחינה ציבורית הוא אינו דמות ידועה. אני מניח שאילו לא נהרג בקרבות, היה חוזר לפעילות המדינית ומשתתף בהנהגה הלאומית להקמת המדינה. למרבה הצער, סבי נהרג במלחמת העולם השנייה, בקְרָב אחד מרבים שנלחם נגד הנאצים.

אבי ואני שירתנו בצבא הגנה לישראל. כאשר החלטתי לעלות מדרגה ולהצטרף לעשייה הלאומית במובן הרחב של משמעות העשייה, מצאתי עצמי ממשיך דרך ארוכה. הצטרפותי לכנסת ישראל באה מהבנה שזה המקום המשפיע ביותר, שבו קובעים את עתיד הדורות הבאים, את צביון המדינה וכיצד היא תיראה בשנים הבאות. כך ראה זאת סבי, ואני חש שבאופן כלשהו, אני ממשיך את דרכו.

סבי היה חייל, מפקד ולוחם בצבא הבריטי. כבן למשפחה בריטית, שירת סבא בצבא הבריטי כבר במלחמת העולם הראשונה, ואף נפצע במהלך הקרבות. לאחר המלחמה השתתף בשיחות השלום של המעצמות שנערכו בוורסאי, והיה מנציגי משלחת בריטניה לשיחות.

בשל קשר הדוק שקיים עם הנשיא הראשון חיים ויצמן, החליט סבי לעלות ארצה ולהמשיך בפעילות הציונית. סבי היה מעורב בפעילות ציונית ביישוב הארץ עוד לפני קום המדינה. הוא שימש ראש המחלקה המדינית של הסוכנות.

הנה כי כן הדחף לעשייה אצלי בא מהבית, ממשפחתי ומשורשיי. גדלתי בבית של מעורבות פוליטית ותרומה לעם ולחברה. הכוח המניע הוא להיות במקום הכי משפיע ולעשות את הטוב ביותר במקום שאתה נמצא בו.

במלחמת העולם השנייה, בעודו בארץ ישראל, התגייס סבי שוב לצבא הבריטי ומונה לתפקיד קצין ההנדסה הראשי של הארמייה השמינית בדרגת בריגדיר גנרל. סבא היה למעשה היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר בצבא הבריטי.

הקצין היהודי הבכיר ביותר

בתפקידו כקצין ההנדסה הראשי של הארמייה השמינית, תחת פיקודו של גנרל מונטגומרי, משימתו היתה לפרוץ את שדות המוקשים שזרעו הגרמנים ולבלום את הנאצים, שרצו להמשיך ולהתקדם מזרחה לעומק צפון אפריקה ומשם לארץ ישראל. הוא השתתף בקרב אל־עלמיין, שהיווה נקודת מפנה בלחימה בצפון אפריקה. למעשה, גזרת הלחימה שהשתתף בה היתה הגנה על הבית. הוא שירת בקו החזית של בעלות הברית, שעצרו את כוחות הנאצים מלהגיע ולשטוף את ארץ ישראל.

עם התקדמות הכוחות, בינואר 1943 בקרבת טריפולי, הגיע סבי, בריגדיר קיש, אל מחנה הריכוז האיטלקי ג'אדו, שבו רוכזו אלפים מיהודי לוב. הוא שחרר את היהודים שבמחנה והציג עצמו בפני המשוחררים כלוחם יהודי. מחנה ג'אדו היה אחד המחנות הראשונים ששוחררו מידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, וסבי זכה להיות משחררו.

בעיניי, מהלך זה - מפקד ולוחם יהודי שמשחרר גטו של יהודים - מסמן את תחילתה של התקומה והדוגמה הטובה ביותר ליציאה מחושך לאור, משואה לתחייה.

בהמשך הקרבות בתוניסיה נהרג סבי, כאשר עלה בוואדי עקארית על שני מוקשים. בן 55 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית קברות צבאי בריטי בתוניסיה סמוך למקום שבו נפל - כנהוג בצבא בריטניה.

לא הכרתי את סבא, אבל התנדבותו בגילו המבוגר לחזור לשדה הקרב, להוביל, לפקד, להגן על הבית, ובמיוחד להוביל את שחרור גטו ג'אדו, מציירת לי את דמותו ואת ערכיו.

בריגדיר קיש נלחם נגד הנאצים והקריב את חייו למען העם היהודי. השפעתו הרבה עלי ניכרת בתחנות חיי השונות, בהבנה העמוקה של חשיבות שיבת ציון, שובו של עמנו לארצנו, ארץ ישראל. בתפקידי הנוכחי כשר החינוך במדינת ישראל, חשוב לי להנחיל מדיניות ודרך לחיזוק הזהות היהודית והישראלית, לעודד ולחזק את התודעה הלאומית. כל זאת בהשפעת דמויות בהנהגה לאורך כל הדורות בעם ישראל, ובמיוחד בדרך להקמת המדינה. גם היום אני פועל להמשך הסיפור היהודי והציוני, להצמחת עתודה למנהיגות ציונית.

בזכות הגבורה היהודית, עם ישראל חי!