"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הנס של יעקב הפך ליצירת אומנות

יעקב פנחס בן ה־93 שרד את פרעות הפרהוד בבגדד • יוזמה חדשה של תלמידת תיכון הפכה את סיפורו ואת סיפורם של יהודי עיראק למיזם מרגש • "חשוב שהעדות לא תישאר רק במשפחה"

, עודכן
0השמעה
יעקב פנחס לצד התלמידות רוני ותכלת, צילום: יהושע-יוסף

"בעיניים שלי ראיתי איך ערבי משסף בסכין גדולה שלושה בנים ושתי בנות צעירות, תפס ילדה בשערותיה ושיסף את גרונה. אלו מראות מבעיתים שלא אוכל לשכוח". יעקב פנחס בן ה־93 הוא שורד פרעות הפַרְהוּד ביהודי בגדד, בירת עיראק.

הפוגרום נערך בשבועות, ובו נרצחו 200 יהודים וכ־2,000 נפצעו. "הייתי בן 11. משפחה חמה - זוג הורים, שישה בנים ושתי בנות. גרנו בשכונה מעורבת של יהודים וערבים, ובדרך לבית הספר היו מתנכלים לנו".

באותה התקופה התנהלו קשרים קרובים בין הרייך השלישי לבין שליטי עיראק. הרשויות בבגדד נקטו צעדים להגבלת החופש של היהודים בעלי ההשפעה, ועשרות פקידי ממשל פוטרו. חומרי תעמולה נאציים חדרו לעיתונות ולמערכת החינוך.

שרד את הפרעות בעיראק (המחשה), צילום: באדיבות ארכיון התמונות יד יצחק בן צבי

ב־1 ביוני 1941 החל אספסוף ערבי להגיע לשכונות ולבתים של יהודים ולטבוח בהם. פנחס זוכר את האירועים בבירור. "המהומות התפשטו לרובע היהודי. אל ההמון המוסלמי הצטרפו שוטרים וחיילים, והם התנפלו על יהודים, שהוצאו בכוח מבתיהם והוכו למוות, נשחטו מול ההמון".

הבית האחרון בקצה הרחוב

יעקב מספר שהוא ניצל בנס. "הבתים היו בנויים כך שהגג היה חלל ריק, ובו היינו ישנים בקיץ בגלל החום. הבתים היו צמודים ואפשרו מעבר מגג לגג, כך שרבים ברחו דרכם. אנחנו היינו בבית האחרון בקצה הרחוב, אז רבים מהשכנים התקבצו אצלנו. כדי להינצל עלינו לגג. רגע לפני כן הבטתי מהחלון, וראיתי שוטר עם רובה וסוס. הוא כיוון אלי את הרובה וירה. זזתי מהר וניצלתי.

"ביום שלמחרת המשכנו להתחבא בגג, והפורעים נכנסו לבית השכנים. בנס הם עצרו שם, כך שבינינו לבין המוות הפרידו שלושה מטרים. כל המשפחה היתה במרחק זעום מהשמדה". יעקב הפך חבר במחתרת הציונית ואז גויס לצבא העיראקי בעל כורחו, אך בסיוע אחיו ואנשי המחתרת הוא ברח לבצרה, משם לאיראן - ואז הגיע בטיסה לישראל.

"בקושי לומדים על זה"

הסיפור של יעקב ושל שורדי פרהוד נוספים מקבל במה בפרויקט מיוחד, שבמסגרתו תלמידים במגמות אמנות ברחבי הארץ מנציחים באמצעים שונים את קורותיהם. מי שעומדת בראש הפרויקט היא רוני סער (17), שגרירת הארגון LEAD, שמפתח מנהיגות בקרב בני הנוער. בוגרי הארגון הקימו לפני שנים ספורות את המיזם "זיכרון בסלון".

בשיחה עם "ישראל היום" רוני מספרת: "לפני כשנתיים התבקשנו בבית הספר לראיין שורד שואה. כשסיפרתי למורה שאני לא מכירה אף אחד ושאני עיראקית - היא סיפרה לי על הפרהוד, ואז גיליתי שסבתא רבתא שלי היתה בת 11 בזמן הטבח בבגדד. כשהגעתי ל־LEAD ידעתי שאקדיש את זמני כדי להעלות את הסיפורים הללו למודעות הציבורית".

מי שליוותה את סיפורו של יעקב היא תכלת אקרמן, תלמידה במגמת אמנות באורט: "לא הכרתי את הפרהוד קודם, בקושי למדנו עליו, ולכן חשוב שהעדות של יעקב לא תישאר רק במשפחה. מאוד התרגשתי לפגוש אותו". עמית בוהנסקי, יו"ר ארגון הידידים של LEAD, הוסיף: "לנוער יש את הכוח לשנות ולהשפיע, חובתנו כחברה לטפח אותו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר