ניצולת שואה שנמלטה מהמלחמה באוקראינה: "בכל שבת אני מודה לאל שחייתי עוד שבוע"

סיפורה של אספיר (אסתר) גנדלמן דומה לסיפורם של מאות שורדי שואה שעלו לישראל בשנה האחרונה בעקבות המלחמה באוקראינה. רבים מהם השאירו הכל מאחור כשנמלטו ועלו לישראל. אין להם הכנסות, והם לא זכאים לגמול חודשי כמו שורדי שואה שעלו לישראל עד שנות ה־60.

אף שהם מקבלים קצבת זקנה וקצבת הבטחת הכנסה, רבים מהם נזקקים לסיוע של הארגונים - אם זה ציוד לחורף, מכשירי חשמל, בגדים, ואם חבילות מזון ותלושים. הקרן לידידות, אשר סייעה בהבאת 400 שורדי שואה, תומכת במהלך כל השנה בכ־9,500 שורדי שואה במסגרת תוכנית "בכבוד ובידידות", וכן בעוד עשרות אלפי שורדי שואה דרך תמיכה בקרן לרווחת נפגעי השואה. כשאספיר הגיעה לישראל, היא קיבלה מהקרן כל מה שנזדקקה לו, ובכל חודש היא מקבלת תלושים בסך 300 שקלים.

אספיר כמעט בת 92. היא נולדה בחרסון שבאוקראינה בשם אסתר גנדלמן, אבל בגלל הרדיפות הוריה נאלצו לכתוב בתעודת הלידה שם לא יהודי - אספיר. "אבא נעצר ב־1937 והוכרז כ'אויב העם', רק משום שמישהו שמע אותו מדבר יידיש. הוא נשלח לעשר שנים במחנה עבודה", מספרת אספיר. אביה לא עמד בתנאים הקשים ומת במחנה.

ביוני 1941 נכנסו הגרמנים לאוקראינה. היא היתה אז בת 10. אחיה הגדולים גויסו למלחמה, והיא, אמה ואחותה החלו במסע הימלטות שנמשך ארבעה חודשים. "הדרך היתה מאוד קשה, פחדנו שהגרמנים ישיגו אותנו. היינו רעבים וחולים. לאחותי נולד תינוק ולא היה לה חלב אם להאכיל אותו".

הן הגיעו לקזחסטן והתגוררו שם כשלוש שנים ברפת של משפחה. כשהנאצים עזבו את אוקראינה, חזרה אספיר עם אמה ואחותה לחרסון, שם הן מצאו את ביתם הרוס לחלוטין. כל קרובי משפחתם, השכנים והחברים נרצחו על ידי הנאצים. אחיה של אספיר נהרגו במלחמה.

רק ב־1956, לאחר שאביה זוכה, מצבם השתפר. אספיר התחתנה ונולדו לה בת ובן. בעלה נפטר לפני שנים רבות, ובנה עלה לישראל בתחילת שנות ה־90. כשפרצה המלחמה בתה היתה בספרד ולא הצליחה לחזור. אספיר נותרה לבדה. "הייתי בחרדות, נשארתי לבד וחשבתי שלא אשרוד את המלחמה השנייה".

היא החליטה לעלות לישראל ולהתאחד עם בנה ונכדיה. "לקחתי איתי רק תיק עם מסמכים ותרופות, עליתי על אוטובוס ואחרי 16 שעות הגעתי לקישינב". שם פגשה את אנשי הקרן לידידות שהסיעו אותה לרומניה, ומשם המריאה בטיסת חילוץ לישראל. "אני מודה לכל מי שעזר לי להתחיל בחיים חדשים. בכל פעם שאני מדליקה נרות שבת אני מודה לאל שחייתי עוד שבוע".