חשיבותה של זקיפות הקומה: אל לנו להתנהל מתוך פלגנות

דהירת הממשלה להעביר את החקיקה מחשידה • חשוב להגיע לפשרה שבה כל צד יוכל להמשיך לשתף פעולה, ולא יחתור לשנותה במהרה • תובנות בהשראת בעלי, שלדון אדלסון ז"ל, על משבר הרפורמה המשפטית

בג"ץ. הערך של ביהמ"ש העליון הוא דווקא בניתוק שלו מהלכי הרוח של הציבור, צילום: רויטרס

המשבר המתהווה סביב הרפורמה המשפטית נוגע בכולנו. אבל לשאלת מעמדו של בית המשפט העליון נדמה שיש רלוונטיות מיוחדת לעיתון הזה - לי כמוציאה לאור, ולכם כקוראים.

לפני כעשור היו בכנסת ישראל מי שרצו להעביר חוק נגד עיתונים חינמיים, באצטלה של שמירה על שוק התקשורת ועל התחרותיות. אך לכל מי שעיניים בראשו היה ברור שהמניע האמיתי היה להצר את צעדיו של "ישראל היום", כעיתון המוביל בגאון את המחנה הימני הפטריוטי.

אני זוכרת היטב איך בעלי, שלדון ז"ל, השתומם מהמהלך הצבוע הזה. הרי הוא השיק את העיתון על מנת לשרת את כל עם ישראל, להרחיב את יריעת הסיקור התקשורתי לזוויות שלא זכו לתשומת לב מספקת אז, וכך להעשיר ולתחזק את הדמוקרטיה.

הפגנה בירושלים נגד הרפורמה המשפטית. המשבר נוגע לכולנו, צילום: אורן בן חקון

"אל דאגה, שלדון", הרגעתי אותו אז, "כמו שכתוב בתנ"ך - יש שופטים בירושלים. אפילו אם החוק האומלל יעבור בכנסת, הוא לא יעבור את בג"ץ, כי הוא נוגד את חופש הביטוי, זכות בסיסית".

בסופו של דבר החקיקה גוועה מעצמה בין הקריאות, אבל העיקרון שציינתי עומד על כנו היום כמו אז. ויובהר - איני מסכימה עם כל פסיקה ופסיקה שניתנה לאורך השנים בביהמ"ש העליון. אבל כפי שיכולתי להתאכזב מחלק מההחלטות, תמיד ידעתי שאוכל לשאוב עידוד וצדק מהחלטות אחרות, ומובן שאת כולן, אלה גם אלה, כיבדתי.

חשוב לזכור תמיד שהערך של מוסד ביהמ"ש העליון הוא דווקא בניתוק המסוים שלו מהלכי הרוח של הציבור, לטובת דבקות בעקרונות היסוד של חברה מתוקנת.

כאן המקום לציין, כדוגמה, שביחס ל"חוק ישראל היום" התהפכו היוצרות; סביר מאוד להניח שחלק מתומכיו של חוק כזה היום היו ממתנגדיו אז. ואגב, העיתון נותר ימני ופטריוטי - לא בהכרח כך הפוליטיקה הגועשת סביבו.

על כולנו היום לזכור שאנחנו אוהבים את המדינה הזו, שקיבלנו בנס ובמתת אל. רבים מסרו את נפשם מתוך אותה האהבה, ורבים עדיין מוכנים להקריב קורבנות עבורה. אל לנו להתנהל מתוך פלגנות

ועדת חוקה. הפוליטיקה גועשת, צילום: אורן בן חקון

כשאני מתבוננת בשיח היום, אני יודעת מה שלדון היה מציע. כפי שעשה כשייסד את "ישראל היום", הוא היה שואב מניסיונו העשיר במשא ומתן עסקי מאותם התהליכים שהפכו אותו לבעל הון ולפילנתרופ בקנה מידה היסטורי, וחוזר על אותם עקרונות מנחים:

"Deal heat"

שלדון תמיד היה מזהיר מפני אדם שהיה נלהב מדי לערוך הסכם והראה להיטות־יתר. מה בוער לו? מהם המניעים האמיתיים שלו? האם יש כאן מצג שווא של המשאבים ושל לוח הזמנים שעומדים לרשותו? דהירת הממשלה להעביר את חקיקת הרפורמה - מבלי להתייחס כלל לתוכנה - היא מטבעה מחשידה, ומעלה חשש בדבר המניעים שביסודה, ומדאיגה שמא מדובר בצעד נמהר, בלתי שקול ובלתי אחראי. הסכם טוב סוגרים בנחת ובכובד ראש. לאט לכם.

שלדון אדלסון ב-2017. היה חוזר אל אותם עקרונות מנחים, צילום: יוסי זליגר

"Know as much as the experts"

כדי לוודא שהמלונות ששלדון בנה מגיעים לרמת האותנטיות והגימור המושלמת ללא עלויות מופרזות שלא לצורך, שלדון לא הסתפק בייעוץ של מומחים - הוא רכש בעצמו את המומחיות.

לדוגמה, כשבנינו את ה"ונישן" בלאס וגאס, הוא נסע עד ונציה כדי ללמוד מקרוב איך החשיפה לאוויר הלח והמלוח גרמה לחספוס האופייני של חזיתות האבן שם, ואז המציא שיטה כימית לחיקוי המראה הזה בחומרים שישמשו לבניית המלון.

השאלה המתבקשת משני צדדי הוויכוח בישראל של היום: האם אתם באמת מבינים את מעמדה המיוחד של ישראל ואת השפעתם האפשרית של השינויים עליה, בשונה מהקיים במדינות שאליהן אנו משווים? האם מילות גנאי כמו "בגידה" או "דיקטטורה" יש מאחוריהן צידוק משפטי והיסטורי, שלא לדבר על מוסרי?

דהירת הממשלה להעביר את חקיקת הרפורמה - מבלי להתייחס כלל לתוכנה - מעלה חשש בדבר המניעים שביסודה. הסכם טוב סוגרים בנחת ובכובד ראש. לאט לכם

אדלסון בשנת 97' מציג את אתר הנופש The Venetian,

"Always leave money on the table"

שלדון אהב לעשות עסקאות מוצלחות, אבל לא בגישה של "משחק סכום אפס", שכלום לא נשאר בו עבור הצד השני. אם כולם יוצאים נשכרים ושמחים מההסכם - פוחת הסיכוי להפרת ההסכם, וכך גדלה האפשרות לכונן המשך שיתוף פעולה פורה בעתיד. ממשלת ישראל הנוכחית נבחרה כחוק, וזו זכותה הלגיטימית לחתור ליישום מדיניותה. ומנגד, לאופוזיציה יש זכות להביע דעה על החלטות הרות־גורל. אך בינתיים, בגלל הוויכוח הקוטבי הנמשך, כלכלתה ותדמיתה של ישראל נפגעות.

בואו "נשאיר כסף על השולחן" בשביל כולם - בהפגנת כבוד הדדי, ובוודאי בריסון ההשתלחויות. חשוב לדאוג שכל צד ייצא מהוויכוח זקוף קומה, עם יכולת להמשיך לשתף פעולה, ולא יחתור לשנות במהרה את ההסדר שיושג.

הממשלה נבחרה כחוק, וזו זכותה לחתור ליישום מדיניותה. ומנגד, לאופוזיציה יש זכות להביע דעה על החלטות הרות־גורל. חשוב לדאוג שכל צד ייצא זקוף קומה

הנשיא הרצוג במתקפה: "מתווה החקיקה הנוכחי צריך לעבור מהעולם" // צילום: לע"מ

"Love what you do, and do it for love"

שלדון היה אהבת חיי - בין היתר כי האהבה הניעה את כל מעשיו. זה כלל גם את האימפריה העסקית שלו, שבה הוא חתר תמיד להביא לעולם חן ויופי, ואת הכבוד שחלק ללקוחותיו כשהסב להם הנאה והשיב להם את ערך כספם.

בפעילותו הפילנתרופית הענפה של שלדון, מה שהניע אותו לא היה הוקרה והערכה - אלא מימוש אהבתו לבריאה, שימור ההיסטוריה, הגנת העתיד של ישראל, ושיקום פצועי המלחמות של ישראל ושל ארה"ב שאותם הוא העריץ כל כך, כחייל אמריקני לשעבר שנישא למפקדת בצה"ל.

הערך של מוסד בית המשפט העליון הוא דווקא בניתוק המסוים שלו מהלכי הרוח של הציבור, לטובת דבקות בעקרונות היסוד של חברה מתוקנת

על כולנו היום לזכור שאנחנו אוהבים את המדינה הזו, שאותה קיבלנו בנס ובמתת אל. רבים מסרו את נפשם מתוך אותה האהבה, ורבים עדיין מוכנים להקריב קורבנות עבורה.

אל לנו להתנהל מתוך פלגנות, אי־השלמה עם תוצאות הבחירות או סגירת חשבונות אישיים. מניעים שליליים לעולם לא מניבים תוצאה חיובית.

כמו משפחה במשבר שמתאחדת סביב ארוחת שבת, עלינו להכיר באהבתנו המשותפת למדינה ובשאיפתנו לשגשוגה. הביטלס - שהם עצמם היו הצלחה עסקית לא קטנה - צדקו כשאמרו בשירם: "All you need is love".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר