טוני בלייר אמר בתחילת השבוע ל"הארץ" כי "האווירה ביחס לישראל בעולם הערבי השתנתה באופן יסודי". ראש הממשלה הבריטי לשעבר טען שזה לא רק בגלל העקביות במאבק באיראן והמודרניזציה הטכנולוגית, אלא גם ואולי בעיקר המבט הערבי על סוג החברה שיש בישראל ושאותה הם היו רוצים - דמוקרטיה, החופש לשנות ולהביע דעה.
ההתקוממות העכשווית משדרת כלפי חוץ את שני הדברים: החופש לנהל מאבק על עמדות גם מחוץ למתחם הפרלמנטרי, אבל מנגד מאבק גם מעורר חששות נגד הדמוקרטיה עצמה, המאפשרת את כל הטוב הזה.
אין מה לעשות, בניגוד לקובלנת הסרבנים וחותמי המכתבים והעצומות, האיש שאחראי למצב שאותו תיאר בלייר הוא רה"מ בנימין נתניהו. עד עכשיו נקט נתניהו קו שהיה מקובל גם בעבר במאבק נגד סרבנות ועבריינות אידיאולוגית. הוא תוקף את התופעה ברטוריקה קשה אבל לא חריפה מדי, ויוזם מאבק ציבורי נגד הסרבנות, אך כל זה מתוך סובלנות אולי מוגזמת וללא איומי אזיקים.
שבועת צה"ל, עד כמה שידוע לי, אינה שונה בין לוחם חטיבת כפיר לטייס F-35. זו התחייבות "בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג את משמעתו של צבא ההגנה לישראל".
הטקסט הוא חד־משמעי. אלא שהטייסים קנו סיסמה עוקפת חוק מהקופירייטר אהוד ברק, לאמור שיש איזשהו חוזה בינם לבין מדינת ישראל, והחוזה הזה מופר או עומד להיות מופר. זו פשוט זריית חול בעיניים כדי לא להתמודד עם הפרת הנאמנות ועם החוק החד־משמעי של כפיפות כוחות הביטחון לדרג האזרחי המדיני.
איש לא היה מעלה על דעתו כי חיל האוויר של המדינה היהודית יעורר מחלוקות בקרב היהודים עצמם. זה המצב אצל חלק מהציבור. ואתה שואל, בשביל מי הוביל תת־אלוף אמיר אשל את המטס ההיסטורי של מטוסי הקרב הישראליים בצלילה מעל אושוויץ?
תופעת הסרבנות גם בקרב טייסים אינה חדשה. לפני 19 שנה חתמו כ־27 טייסים על מכתב "סרבנות", אבל בהקשר אחר. "השלום", כמדומה. האלוף דן חלוץ, אז מח"א, הגדיר את האתגר החמור שמציבה התארגנות הקצינים - המופיעים עם דרגותיהם ותוך הזדהות במקצועם הצבאי - כ"אחת הסכנות הגדולות למדינה". היום, משום מה, שינה חלוץ את טעמו.
מלכתחילה, בראשית ימי המדינה, השתמש יעקב חזן, מנהיג מפ"ם, בביטוי שמהדהד עד היום: "הפלמ"ח לא יקיים שליחות של ראש ממשלה ששמו בייגין, ולא אראה את זה כאסון".
ב־1990, כשתופעת הסרבנות מוסדה בתנועת "יש גבול", זיהה שופט העליון יצחק זמיר את הסכנה: "בתנאים של ישראל, תופעה רחבה של עבריינות אידיאולוגית זו סכנה גדולה במיוחד. האם יש הצדקה לחשוף את ישראל לסכנה כזו? לדעתי, אין הצדקה כזאת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו