"מבצע יומן": נחשף המכתב שכתבה חנה סנש לאחיה לפני השליחות שממנה לא חזרה

מכתב הפרידה שכתבה חנה סנש לאחיה גיורא נחשף במסגרת "מבצע יומן" של הספרייה הלאומית לכבוד שנת ה־75 למדינה. סנש לא האמינה שתפגוש את אחיה גיורא לפני צאתה לאירופה, למשימה שחשבה כי לא תחזור ממנה. כשהגיע אחיה לארץ ימים ספורים לפני יציאתה למצרים, העניקה לו את המכתב הנוגע ללב.

"גיורא יקירי, יש מכתבים הנכתבים לא על מנת להישלח. מכתבים, שמוכרחים לכתוב אותם, מבלי לשאול: האם יגיעו לתעודתם או לא? מחרתיים אני מתחילה במשהו חדש. אולי אווילי, אולי דמיוני, אולי מסוכן, אולי אחד ממאה, אולי אחד מאלף ישלם בחייו. אולי בפחות מהחיים, אולי ביותר. אל תשאל מה, פעם תדע מה העניין.

"גיורא יקירי, עלי להסביר לך משהו, להצטדק. עלי להתכונן לאותו רגע שבו תעמוד פה, בתוך גבולות הארץ, מצפה לרגע שבו ניפגש אחרי שש השנים וכשתשאל: איה היא? - יענוך בקיצור: אַין, איננה!".

במילים מרגשות אלה פתחה חנה סנש את המכתב שחיברה כדי שיימסר לאחיה הבכור גיורא, שממנו נפרדה שנים קודם לכן כשעלתה לארץ ישראל.

גיורא היה אמור להגיע לארץ ישראל באותם הימים. סנש לא ידעה מהו המועד המדויק שבו יגיע, והופתעה לגלות שתזכה למסור לו את המכתב פנים אל פנים כחודש לפני שתצא לקורס צניחה במצרים, וממנו אל המשימה שהאמינה שלא תחזור ממנה בחיים.

הפרטים על מה שהתכוונה לכתוב לו ואת מחשבותיה לפני היציאה לשליחות שממנה לא חזרה, נמצאים ביומנה האישי של סנש, השמור בספרייה הלאומית. 

משפת אם לשפת עם

חנה (אניקו) סנש נולדה בבודפשט לאב בלה שהיה עיתונאי, סופר ומחזאי ולאם קתרינה, שנאלצה לגדל את חנה ואחיה גיורא לבדה לאחר מות האב, שנפטר כשחנה היתה רק בת 6. כיהודייה־הונגרית מן המעמד הבינוני למדה חנה בגימנסיה כללית, אך נתקלה שם באנטישמיות שהפכה אותה לציונית נלהבת.

בגיל 18 עלתה לבדה לארץ ישראל והחלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל. בסיום לימודיה עברה לקיבוץ שדות ים הסמוך לקיסריה, שם כתבה את שירה המוכר ביותר ("אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם").

פרוץ מלחמת העולם השנייה והידיעות הראשונות על גורל בני עמה שנותרו באירופה, שכנעו את סנש לעבור לכתיבה בעברית בלבד ביומנה הפרטי. בגיל 13 החלה לחבר יומן המתעד את חייה של נערה יהודייה בהונגריה, ובשנים עד עלייתה ארצה כתבה אך ורק בהונגרית. רק כשעלתה ארצה והחלה ללמוד עברית התנסתה בכתיבה בשפתה החדשה.

"אני מתחילה משהו חדש. אולי אווילי, אולי דמיוני, אולי מסוכן, אולי אחד ממאה, אולי אחד מאלף ישלם בחייו. אולי בפחות מהחיים, אולי ביותר"

הצעד הפרטי הזה, מעבר משפת אמה לשפת עמה המתחדשת, סימן שינוי גדול יותר, שיהפוך את סנש לימים לסמל כלל־ישראלי.

בסוף 1943 הצטרפה סנש לאימוניהם של צנחני היישוב, ובמחצית מארס 1944 צנחה עם עוד כמה מבני הקבוצה ביוגוסלביה. כשלושה חודשים שהתה ביערות קרואטיה, מחכה להזדמנות לחצות את הגבול להונגריה שהיתה היעד שלה. בקרואטיה כתבה את "אשרי הגפרור", שאת הפתק שעליו נכתב נתנה לעמיתה, הצנחן ראובן דפני.

ב־7 ביוני 1944 הצליחה לחצות את הגבול להונגריה, אך נתפסה עוד באותו היום בידי ההונגרים. היא הועברה לבית כלא בבודפשט, ובו שהתה כחמישה חודשים, עד להוצאתה להורג ב־7 בנובמבר 1944, כ"א בחשוון תש"ה.

אמה, קתרינה, היתה זו שהביאה לארץ את כתביה, מכתביה ויומניה, למשמורת בספרייה הלאומית.

יחידה במינה

מתן ברזלי, מנהל הארכיונים בספרייה הלאומית: "בהקדמה למהדורה המודפסת, המאגדת את כתיבתה של חנה סנש, אנחנו מקבלים תשובה לשאלה - מדוע, מתוך קבוצת הצנחנים העבריים שקיפחו את חייהם בניסיון להציל את יהודי אירופה, דווקא חנה סנש היא לא רק המוכרת ביותר, אלא לרובנו גם היחידה ששמה נזכר: ביומניה, בשיריה ובמכתביה מגיעה אלינו עדות ברורה, ודאית וחותכת.

"סלח לי שהוכרחתי לשקר לך אף ברגעי אושר הפגישה. היית כל כך חדש בחיים שלנו, שלא יכולתי לומר לך את האמת. בטוחה אני שכעת תבין לי"

"כל פרטי חייה, שליחותה ומותה מצטרפים לדמות יחידה במינה. זה לא הזיק שהיא היתה כותבת מחוננת ורבת הבעה. האח גיורא והאחות חנה הופרדו כשעלתה האחות הצעירה לארץ. גיורא מבוגר ממנה בשנה, והם התאחדו לזמן קצר ביותר - ממש ערב צאתה של חנה מן הארץ - אז נתנה לו לקרוא את מכתב הפרידה וההתנצלות שחיברה עבורו. סנש הוסיפה את מה שלא יכלה להגיד לאחיה גיורא במכתב עצמו ואף לא בפגישתם, זאת כיוון שהמשימה שיצאה אליה היתה סודית".

וכך כתבה סנש: "מכתב זה כתבתי לפני הקורס לצניחה. כשנתתי לך לקרוא, לא יכולת להבין על מה מדובר בו. סלח לי, גיורי, שהוכרחתי לשקר לך אף ברגעי אושר הפגישה. היית כל כך חדש בחיים שלנו, שלא יכולתי לומר לך את האמת. בטוחה אני שכעת תבין לי".

התיעוד האחרון ביומנה של סנש נכתב פחות מחודש לאחר המכתב לגיורא והפגישה איתו.

"השבוע אסע למצרים. מגויסת־חיילת. על תנאי הגיוס, על הַרְגשותיי מסביב לזה, על החדשות לכך - ועל מה שלפניי - אין ברצוני לכתוב. אני רוצה להאמין שנכון הוא אשר עשיתי ואעשה. את השאר יגיד הזמן".

את יומניה המקוריים של חנה סנש ניתן לקרוא באתר הספרייה הלאומית, במסגרת פרויקט "מבצע יומן". פרטים עליו נמצאים באתר הספרייה הלאומית.