"היינו חייבים את העזרה": התרומה הבלתי נתפסת שהחזירה את הפצוע באסון מירון לביתו

יותר משנה וחצי אחרי אסון מירון, שגרם ל־45 הרוגים וליותר מ־100 פצועים - יוסי רייט בן ה־17, מהפצועים קשה באסון, ביקש לחזור לביתו בבית שמש, שלא היה מותאם למצבו, לאחר שיקום אינטנסיבי בבית החולים אלי"ן שבירושלים. רק בזכות תרומה אנונימית בסכום בלתי נתפס של מיליון שקלים הבית שופץ, והוא הצליח לחזור לחיק משפחתו.

ליוסי נקבעו 188 אחוזי נכות בעקבות מצבו. מספורטאי מצטיין - הוא הפך לשבר כלי. הוא מתנייד בכיסא גלגלים ולא מדבר.

"עד השיפוץ לא יכולנו להחזיר אותו הביתה, כי היה צריך להתאים את החדרים לצרכיו", מסביר אביו יחיאל ל"ישראל היום" בקול חנוק. "היינו צריכים להתקין מעלית, מקלחת מיוחדת בשכיבה, מכשירים טיפוליים כמו שיש בבית החולים, ואפילו שביל גישה חדש לבית. לא האמנו שנגיע למצב הזה, אבל אני שמח שיש אנשים טובים שביקשו לעזור".

אף על פי שזה לא היה קל עבורו, יחיאל מכיר להם טובה. "היה לי קשה מבחינה מסוימת לקבל את העזרה", הוא אומר. "20 שנה אני עובד כרופא. תמיד עזרתי ונתתי כל מה שיכולתי. זו הפעם הראשונה בחיים שלי שהייתי צריך לקבל עזרה מבחוץ. לא אתן ליוסי להיות זרוק באיזה מוסד של אנשים שלא אכפת להם ממנו. הייתי חייב לקבל את העזרה הזו, לא הייתה לי ברירה".

האבסורד הוא שאף על פי שהמשפחה נלחמה כדי לקבל סיוע כספי מהמדינה, פרט לכספי הביטוח הלאומי, עד כה הם לא קיבלו זאת. במאי 2022, ועדת הכספים של הכנסת אישרה העברת 22.5 מיליון שקלים עבור משפחות הנספים, אך טרם אושר מתווה פיצוי לפצועים. "חיינו רק מקצבת הנכות מהביטוח הלאומי", מציין יחיאל.

בד בבד, המשפחה נאלצה להתמודד עם מכשול נוסף. "עקב הפציעה הקשה, ראשו של יוסי נשמט למטה. היינו מתוסכלים שאין לנו דרך לעזור", שיתף יחיאל.

הצוות הרפואי, שהיה מודע לבעיה, דאג למוצר מהפכני בשם הדאלופט 360. מדובר במשענת ראש רב תכליתית, שמעניקה תמיכת ראש כוללת ואופטימלית לכל אדם עם מוגבלות, המאותגר ביכולת שליטת הראש שלו, לרבות חוסר שליטה עם שמיטת הראש קדימה. "זה מאפשר לנו לקחת אותו בכיסא גלגלים לטיול בשכונה. זה ללא ספק הקל עלינו".

הטלפון ששינה הכל

ביום ההילולה, ב־30 באפריל 2021, יוסי, אז בן 15, יצא למירון עם חבריו בפעם הראשונה בחייו. "התנגדתי שהוא ילך", מתאר יחיאל את אותו יום מצמרר. "ברגע האחרון הסכמתי, לאחר מסע שכנועים מצידו. בין היתר, רציתי שהוא באמת ירגיש את הייחוד שביום הזה.

"בחצות בדיוק באותו הלילה קיבלתי שיחה ממנו, והיה נשמע שהוא נהנה. זו הייתה בעצם הפעם האחרונה שדיברנו".

שעה לאחר מכן התקשרה אליו בתו. "היא שאלה אותי אם ידוע לי מה קרה במירון", הוא נזכר. "השבתי בשלילה. ניסיתי להתקשר ליוסי - אבל לא היה מענה. באותו הרגע לא יכולתי לדעת את גודל האסון שפקד אותנו".

על ממדי האסון התבשרו בני המשפחה במהרה דרך דיווחי החדשות - ואז קיבל יחיאל שיחת טלפון דרמטית.

"הפרמדיק התקשר אלי ב־3:30 ואמר לי שהבן שלי במצב לא טוב. הקפיצו אותו במסוק לרמב"ם. אחרי שעברנו בכל המחלקות, העובדת הסוציאלית טענה כי יש מטופל אחד שנמצא במחלקת מבוגרים. הבנו כבר שמדובר ככל הנראה בילד שלנו. מצאנו אותו מורדם ומונשם. היה אפשר לראות את סימני הנעליים על הגוף שלו. הוא עבר החייאה לאחר שעבר דום לב".

מאז מצבו של יוסי הידרדר. "הוא עבר ניתוח קריטי והיה נראה שאנחנו מאבדים אותו", מספר האב. "רק בזכות הצוות הרפואי של רמב"ם - חייו ניצלו".

האב ניסה לשדר אופטימיות זהירה. "אנחנו עדיין מתפללים שיוסי יחזור למצב שבו הוא יוכל לבטא את עצמו, ושיחיה חיים משמעותיים. קרו ניסים מעולם".