משה ולונה נולדו בבולגריה, שרדו את המלחמה ועלו לארץ. כל חייהם הסתובבו באותם המעגלים, אך מעולם לא נפגשו. בגיל 85 הכירו לראשונה בבית האבות, ובתחילת ינואר התחתנו בטקס חילוני. "לא טוב היות האדם לבדו", אומר משה, ולונה מוסיפה: "משה הציל אותי".
לפני כשלושה שבועות, בגיל 88, עשרות שנים לאחר שהסתיים אצלם פרק א', התחתנו משה אלקלעי ולונה ציפרוט. הם מאושרים עד הגג, מחייכים ומתחבקים. שניהם לא חשבו שבגילם יתחילו פרק ב', אך לשמחתם מצאו את שאהבה נפשם. על השידוך אחראית העו"סית בבית האבות הבולגרי בראשון לציון, צילה פלד, שביקשה ממשה, הדייר הוותיק, לחנוך את לונה כשזו נכנסה לראשונה בשערי בית האבות, לפני שלוש שנים. שניהם נולדו בבולגריה ושניהם דוברי השפה. זו גם הסיבה לחיבור שצילה ביקשה לעשות.
לונה נולדה בפלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה, ומשה נולד בפאזארדז'יק, עיירה במרחק של כ־40 ק"מ משם. בזמן המלחמה הנאצים שלטו בבולגריה, ובעיקר השתמשו בה בדרכם לכבוש את יוון. יהודי בולגריה אמנם ניצלו משילוחים למחנות ההשמדה, אך חיו תחת חוקים ומגבלות. משה, שהיה בן 9 כשפרצה המלחמה, זוכר כי אביו נשלח לעבודות כפייה וזכה לקללות, לקריאות גנאי ולמכות מהבולגרים. לונה, שהיתה יתומה מאביה, העבירה את שנות המלחמה בגטו.
שניהם עלו לישראל לאחר הקמתה. משפחתה של לונה התיישבה תחילה במעברה בלוד, ואחר מכן עברה לגור ביפו. משה ומשפחתו התגוררו לא הרחק משם, בחולון. במהלך השנים נישאו לבני זוגם והתגרשו. לפני תשע שנים הגיע משה לבית האבות הבולגרי. כאמור, האהבה בין השניים ניצתה לפני שלוש שנים, כשלונה עברה גם היא להתגורר בבית האבות. היא התקשתה להשתלב ורצתה לעזוב, אך היום, לאחר שהתאהבה במשה, היא כבר חושבת אחרת.
"אני שמחה שנשארתי", היא אומרת. שניהם אומרים כי לא חשבו שיתחילו פרק ב' בגילם. "גיליתי שאין גיל לאהבה", אומר משה, ומוסיף בחיוך: "תמיד יש תקווה. אני משתדל לא לחזור על הטעויות שעשיתי בנישואים הראשונים שלי". ב־1 בינואר השנה ערכו מסיבת נישואים בבית האבות בנוכחות הדיירים והצוות, החליפו שרשראות מגן דוד במקום טבעות והקריאו נדרים זה לזו. משה אמר ללונה: "הדבר הראשון שראיתי בך היה טוב ליבך, והסבלנות שאת מראה לכולם". לונה אמרה לו: "אני מאחלת לנו שנדע לשמור תמיד אחד על השנייה, שנגשים חלומות יחד ושנתגבר על מכשולים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו