אדי השנאה שהפכו את המשטרה ל"חשודה המרכזית"

המשטרה הפכה בשבוע האחרון בפעם המי יודע כמה לשק החבטות של פוליטיקאים וכמה עיתונאים ציניים וחסרי אחריות, שתורמים לכך שהשיח בציבוריות הישראלית יהפוך לכמה שיותר אלים.

השיא הגיע עד כדי כך שהיו מי שטענו שהפגנת השמאל היא בעצם "מבחן למשטרה". לא חלילה מבחן ליכולת ההכלה והאיפוק של כולנו, אלא מבחן שהשאלות בו רחוקות מהמציאות: האם זו הפכה להיות "משטרת בן גביר" שתנהג באלימות כלפי מפגינים? האם השוטרים יניחו את נשקם ויצטרפו אל המפגינים?

וכשאדי דלק של שנאה תהומית בציבוריות הישראלית מרחפים באוויר, הודעת המשטרה על "חשש להפרות סדר" צריכה היתה להטריד את כולם. מימין ומשמאל. במקום זה, המשטרה הפכה לחשוד המרכזי ומאותו הרגע, כל החלטה של מפקד בשטח עלולה להתפוצץ עליה. אם תכיל את הפגנות השמאל תואשם באכיפה בררנית הנוקטת יד קלה עם המפגינים. אם חלילה תיאלץ להשתמש בכוח, תואשם כמשטרה פוליטית הפועלת בשליחותו של שר אשר מחפש מכות.

האמת נמצאת במקום אחר. המשטרה היא גוף אכיפה מקצועי שמצד אחד מבצע את הנחיות והחלטות הממשלה וגם שומר עד כמה שניתן על אכיפה שוויונית, כשמשימתה העיקרית היא שמירה על ביטחון הציבור. בין שני השרים הממונים, היוצא והנכנס, קיימות קוטביות אידיאולוגית ומדיניות שונה שכל מיני בעלי אינטרסים מנצלים כדי להקצין ולעוות את המציאות ברשתות החברתיות במטרה לייצר מתח שכלל איננו קיים בין השר למשטרה. בניגוד לדעה הרווחת, במשטרה אוהבים מאוד את הגיבוי הפומבי שמעניק השר לביטחון לאומי לשוטרים בכלל ולשוטרי השטח בפרט, ואת המגע האנושי והישיר שלו איתם. השוטרים גם תומכים בשיח הפומבי שלו על החובה להעצים ולחזק את הארגון, להחמיר את הענישה ועוד.

הבעיה האמיתית היא שהעובדות אינן מעניינות וזיכרונו של הציבור קצר. רק לפני כמה שבועות הוכיח המפכ"ל שאינו דופק חשבון לפוליטיקאים בהגנה על עצמאות המשטרה כשהתייצב בכנסת לדיון שעסק בתיקון פקודת המשטרה, וביולי 2020 פיקוד המשטרה הוכיח שאינו מקבל הוראות מהשר הממונה.

על רקע עתירה בבג"ץ שדנה בקיומן של הפגנות ברחוב בלפור מול מעון ראש הממשלה, פורסמו בתקשורת הקלטות שחשפו שיחות שקיים אז אמיר אוחנה כשר לביטחון פנים עם מפקד מחוז ירושלים וממלא מקום המפכ"ל. הראשון סירב לאסור את ההפגנות ולנקוט יד קשה כלפי המפגינים, והשני דחה בתוקף ניסיון לייחס למשטרה אכיפה בררנית בהפגנות השונות.

חופש הביטוי וחופש ההפגנה הם הבסיס של דמוקרטיה ועל המשטרה חובה לעשות הכל, אבל ה־כל, כדי לאפשר את קיומן של הפגנות בכלל המגזרים.

מנגד, על הצד המפגין חלה חובה לנהוג על פי החוק והסדר. רישיון להפגין אינו רישיון לחסום צירים, לקלל שוטרים, לנקוט באלימות, לבצע מעשים ונדליים ולפגוע בסמלי שלטון.