האיש שהציל מאות יהודים מבקש: "תנו לי להזדקן בכבוד"

בתחילת שנות ה־70, בזמן שלטון מפלגת הבעת' בעיראק, עת היהודים נרדפו, גורשו מנכסיהם, סולקו מעבודותיהם, נכלאו והוצאו להורג - סייע חאלד מוסא, יהודי תושב בגדד, להבריח יותר מ־700 יהודים מעיראק לאחר שיצר בעצמו תשתית הברחה מאורגנת. כעת, בגיל 87 וללא פנסיה, הוא מבקש מהמדינה להכיר בו כלוחם במוסד.

במשך תשעה חודשים פעל מוסא בחשאי להוצאתם מעיראק של עשרות יהודים שהוברחו על ידי מבריח כורדי לאיראן, שם המתינו להם נציגי המוסד שדאגו להעלותם לישראל. הסיפורים על דן הגיעו לנציגי המוסד מפי היהודים שהגיעו לטהרן. חאלד מוסא, כיום דן בר משה, פעל בהתנדבות, בלי סיוע, ללא תמורה ותוך סיכון עצמי עצום. ברגע האחרון, ולאחר שהוזהר כי נשקפת לו ולמשפחתו סכנת חיים, הוא נמלט לאיראן. הוא נשאר בטהרן עוד כחודש וחצי, לבקשתו של נציג המוסד שם, נחיק (מנחם) נבות, כדי למצוא לו מחליף שיסייע למוסד בהברחת היהודים מעיראק.

לפני 16 שנה קיבל עיטור ממשרד הביטחון, אך כיוון שמעולם לא הוכר באופן רשמי כעובד של המוסד, הוא גם מעולם לא קיבל מהמדינה תגמול על מעשיו. כעת הוא מבקש: הכירו בי באופן רשמי ותנו לי להזדקן בכבוד.

כל חייו היה דן עצמאי ועבד קשה. היום, בגיל 87, ללא פנסיה, הוא חי מקצבת זקנה ומקצבת הבטחת הכנסה, וכן מתגמול שהוא מקבל פעם בשנה מהמדינה בשל היותו מוכר כניצול שואה מהמעגל השני, כשהיה ילד בזמן הפרהוד בעיראק.

בגיל 87 דן עובד כמשגיח בבחינות כדי שיוכל לגמור את החודש. בקרוב הוא מתכנן לעבור בין משרדי הממשלה והגופים שונים ולהציב אוהל מחאה. כל מה שהוא מבקש מהמדינה הוא שייתנו לו תגמול או קצבה חודשית שיאפשרו לו להתקיים בכבוד בשנותיו האחרונות.

"הוא למעשה גיבור"

שלי פייגנבלט, העו"סית שמלווה את דן מטעם הקרן לרווחת נפגעי השואה: "נכון שדן התנדב לעשות את זה ולא גויס באופן רשמי על ידי המוסד, אבל הוא גיבור. הוא סייע למוסד והציל יהודים, ומגיע לו תגמול מהמדינה. זה שבר את ליבי כשהוא הודיע לי שהוא הולך לשבת עם אוהל כי הוא מיואש מהמדינה. כמה אנשים שהגיעו לגיל שלו, ויכולים לומר שהצילו מאות אנשים, חיים כיום במדינה?".

דן שומר אצלו בחרדת קודש דגל ישראל ישן ומכתב שקיבל מנבות לפני הרבה שנים, שבו נכתב: "הייתה לי הזכות הגדולה לקחת חלק בהצלת שארית פליטת יהודי עיראק... בהיותי נציג המוסד בטהרן, ובסיועם של שליחי מצווה ויהודים טובים כמו חאלד מוסא, שיזם ופעל רבות בסיוע למבצע גדול זה".

את הדגל קיבל מנבות בפגישה ביניהם בשגרירות ישראל בטהרן, מייד לאחר שנמלט מעיראק. "כשנכנסתי למשרד שלו הוא קם ואמר לי בהתרגשות: 'אני לא מאמין שאתה חי'. הוא שאל אותי מה אני רוצה תמורת גבורתי, ואני ביקשתי דגל ישראל. הוא הוריד את הדגל מרכב השגריר ונתן לי אותו".

במהלך השנים, כאמור, דן ניסה לפנות לגורמים שונים, אך נדחה בטענה שלא הועסק באופן רשמי על ידי המדינה. "אני לא גיבור גדול", הוא אומר בצניעות, ומוסיף: "זה לא שיכולתי לצאת מעיראק, לקבל את האישור של המוסד ולחזור בחזרה. התנדבתי לעשות את זה. סיכנתי את חיי כדי להציל יהודים".

ממשרד ראש הממשלה נמסר בשם המוסד: "מר בר-משה מוכר לנו. בעבר פנה אלינו מספר פעמים לטובת קבלת סיוע. בהמשך לפניותיו, עניינו של מר בר-משה נבחן אצלנו ומכלל הנתונים הקיימים עולה כי לצערנו פעילותו אינה מזכה בזכויות כלשהן על פי דין. תשובה דומה הועברה למר בר-משה גם בפניותיו הקודמות".