ב־30 ביולי 2007, ביום שבו נולד העיתון "ישראל היום", החלה גם דרכי שלי במערכת - ממדור הספורט ומדור הספרים, דרך המוסף "ישראל השבוע" ועד לעמדת עורך העיתון, אוכל לקבוע, במבט משתהה לאחור, כי זו היתה דרך מרתקת ומלאת תובנות. במהרה, מעמדה של עיתון צעיר שנלחם על תשומת לב ציבורית, צמח "ישראל היום" להיות במה תקשורתית עבור קולות רבים בחברה הישראלית שהיו זקוקים לו; ואלו קולות אמיתיים, כנים, שמשקפים מכנה ישראלי רחב מאוד.
לפני 15 שנה שלדון ז"ל וד"ר מרים אדלסון צפו פני עתיד. בחזון ציוני משותף הם הקימו כלי תקשורת שחותר לטובת המדינה ללא סייגים, ללא ניכור וללא ציניות - מתוך אמונה ואהבה בלתי תלויה במדינת ישראל ובזהותה היהודית, וביסודות הדמוקרטיים האיתנים של החברה הישראלית.
"ישראל היום" הוא כיום הבמה הגדולה ביותר בתקשורת הישראלית לדעה חופשית, לסיקור מדויק ולביקורת כנה ללא משוא פנים. הוא מחפש תיקון, לא ניפוץ. יהודי, ישראלי ודמוקרטי - כלי תקשורת מוביל לא רק בעצם היותו נפוץ ומשגשג, אלא בכך שמיסודו הוא שואף לעצב מציאות ישראלית טובה והגונה יותר. בחודשים האחרונים הובלנו את סדר היום התקשורתי: מחשיפת תוכנית "המשמר הלאומי" ועד הגילוי על הרס העתיקות שמחוללים הפלשתינים בהר הבית; מתחקירי העוולות הרפואיות בבתי חולים בפריפריה, ועד ביקור של עיתונאי ישראלי בממלכה הסעודית.
ב"ישראל היום" ישנם אנשים שהם עמיתים נפלאים להליכה הממושכת. זו דבוקה שיודעת ללכת במדבר - ועשיית עיתונות היא במובנים רבים הליכה בישימון. לעיתים קרובות הם מגיעים לארץ המובטחת עם סיפור או חשיפה שמעוררים הדים מכל עבר - אך למחרת מביטים עליהם בכיסופים מרחוק, ויוצאים שוב לדרך.
כישרונות חדשים הצטרפו לאחרונה למערכת "ישראל היום", והתנופה הדיגיטלית שאנחנו חווים תלך ותתעצם. המאמץ המשותף הוא לממש את התקוות הגדולות שיש לנו לגבי "ישראל היום" ככלי תקשורת מוביל, אקטיבי, שקובע סדר יום ציוני וערכי - בימי חול ובסוף השבוע. נהיה שם בכל זירה - בסיקור השדה הפוליטי לקראת הבחירות הקרובות, בכיסוי המשבר הכלכלי ויוקר המחיה, בזירה הביטחונית, בסוגיות החברתיות ובכל תחומי התרבות, הספורט, התיירות, האוכל והלייף סטייל.
מזל טוב ל"ישראל היום", לאנשיו ולקוראיו - על 15 שנותיו הראשונות. זו רק ההתחלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו