על רקע הדיון הציבורי לגבי אלון קסטיאל ושחרורו המוקדם, מתברר כי בשנת 2021 זכו כ־70% מהאסירים לשחרור מוקדם - ובהם גם מי שהורשעו בעבירות אלימות, מין ושימוש בנשק - בעוד מיעוט מהאסירים ריצו את מלוא העונש שנגזר עליהם.

לפי נתונים רשמיים של מחלקת האסיר באגף הכליאה של שירות בתי הסוהר, שהגיעו ל"ישראל היום", מתוך 13,074 אסירים שיצאו ב־2021 את שערי הכלא בישראל, שוחררו 7,416 אסירים בשחרור מנהלי (57% מסך המשוחררים), 972 שוחררו על ידי ועדת השחרורים (8%) ורק 3,842 שוחררו לאחר שסיימו לרצות את עונשיהם.

עוד עולה כי 4,037 מהמשוחררים (31%) שוחררו עד חודש לפני מועד שחרורם המלא, 2,980 (23%) שוחררו בין חודש לשלושה חודשים לפני מועד שחרורם הצפוי, והיו גם 73 ששוחררו יותר משנתיים טרם זמנם. מבין כלל האסירים ששוחררו, 1,756 (13.5%) הורשעו בגין עבירות של אלימות, 670 בעבירות המוגדרות "כלפי חיי אדם", 254 בעבירות מין ו־38 עקב שימוש לא חוקי בנשק.

לדברי עו"ד דקלה סומך קרם, מומחית לדיני משפחה ובעלת חברת עורכי הדין סומך קרם, "שיקום האסיר הוא ההצדקה העיקרית לשחרור מוקדם. זהו אינטרס ראשון במעלה, אך לא יכול להיות שיבוא על חשבון תחושת הביטחון של קורבנות עבירות אלימות - במיוחד כשמדובר בעבירות אלימות במשפחה, שבהן פעמים רבות העבריין והקורבן נפגשים שנית. בבואה להכריע לגבי שחרור מוקדם, מצופה מוועדת השחרורים לשקול היטב גם שיקולים אלה".

מדיניות הענישה

יש לציין כי מספר המשוחררים הגבוה ביותר ב־2021 היה של מי שהורשעו בשהייה בלתי חוקית - 2,918 אסירים (22%) - וכן כי 2,172 מהמשוחררים (16%) הורשעו בעבירות על ביטחון המדינה.

עו"ד יצחק בם, מומחה למשפט פלילי ומנהלי, אומר כי "בית המשפט העליון מלין על הצפיפות בבתי הסוהר, אך שולח לכלא על עבירות שבעבר ניתן היה להסתפק לגביהן בעבודות שירות. מיעוט המשתחררים בוועדת שליש מצביע על כך שברוב המקרים האסיר כלל אינו משוקם. המערכת מדברת בשני קולות - מחפשים חלופות למאסר ומתלוננים על צפיפות, ומנגד אוסרים יותר נאשמים שלא באמת משתקמים בכלא".