החלטתו של גדעון סער, שר המשפטים, לפתוח את רשימת המועמדים לבית המשפט העליון, מעידה על התהפוכות בתוך הוועדה לבחירת שופטים. יש חוסר הסכמה לפחות על שניים מתוך הארבעה. שופט או שניים שנחשבו לנעולים, יורדים ככל הנראה מהרשימה במצב הנוכחי; ונוסף על כך, הפתיחה מכניסה את תהליך הבחירה ללחץ זמנים, שעלול להשפיע על בחירותיה של הנשיאה אסתר חיות.
הוועדה יצאה לדרכה כשמנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל, נראה כמועמד ודאי של חיות. אבל מאחר שהוא נחשב לדמוי אהרן ברק, נראה שכניסת ח"כ שמחה רוטמן לוועדה סנדלה את סער ואת שרת הפנים איילת שקד. אם השניים חשבו להתפשר עליו, צילו של רוטמן עצר אותם מכך, וחיות הבינה שלא תצליח למנות את מרזל. בגלל הגיל, בגלל שיטת הסניוריטי, נראה שהוא היה הופך לנשיא בית המשפט העליון.
כרגע טוענים שחיות הולכת עד הסוף עם השופטת רות רונן. זה מינוי לעשר שנים בערך, היא נוטה לשמאל, וכרגיל - אקטיביסטית מושבעת.
חאלד כבוב, המועמד על תקן השופט הערבי, נחשב לחי"ת־למ"ד; חייב לעבור. אילוץ שהוועדה חייבת לעבוד איתו.
האילוץ השלישי הוא זה של המועמדות של השופטת המעולה גילה כנפי־שטייניץ, ששר המשפטים מתעקש עליה. אין ספק בוועדה שהיא מתאימה למעמד, אך מבחינת הסקציה השמרנית בוועדה היא לא נחשבת לשמרנית או למישהי מהשמאל, אלא למישהי מהאמצע. לטענת מומחים בנושא השופטים בארץ, מי שמתחיל מנקודת הזינוק כמוה עובר בהדרגה לעמדת האקטיביסטים.
נראה כאילו נשארה רק משבצת אחת לשופט שמרני, וכרגע אין מועמד מוסכם למינוי כזה. אין שם של שופט שמרני שהנשיאה מסכימה לו. כך יוצא שלטובת המועמד הרביעי, סער יצטרך אולי את קולה של ח"כ אפרת רייטן. אולי מישהו מסקציית עורכי הדין. מוזכרים שמותיהם של חגי ויניצקי, רם וינוגרד ודוד האן. אפשר להבין את שיקוליה של הנשיאה חיות כשהיא מתנגדת לפחות לשניים מהם, וזה לא בגלל הבדלי דעות.
הדרך לצאת מפלונטר הבחירה היא לשחרר את הנעולים. שופט ערבי צריך להיבחר, אבל אפשר למצוא מועמד טוב בהרבה מכבוב. מסיבות שונות, הנשיאה חיות לא מעניקה לו גיבוי מלא. במצב של לחץ זמנים, ייתכן שחיות תעשה ויתורים אפילו במשבצות שנראות כייהרג ובל יעבור מבחינתה.
הסיטואציה שבה אפילו שופט שמרן אחד נמצא בסימן שאלה, מציבה סימן שאלה גדול עוד יותר על המהלכים הפוליטיים של סער ושקד. ניתן לשאול: את ח"כ דוד אמסלם וח"כ בנימין נתניהו אתם תוקפים כשאתם עומדים כל אחד על שישה דליים - אבל אחרי כל האקרובטיקה, ההישג הוא הרכב של ארבעה שופטים ליברליים בדיוור ישיר לביהמ"ש העליון? סער ושקד התעקשו על תיק המשפטים ועל חברות בוועדה לבחירת שופטים. יחד עם רוטמן, ההישג המינימלי היה צריך להיות שניים־שניים.
בשלב החדש של הוספת שמות, שר המשפטים, נשיאת ביהמ"ש העליון וכן קבוצה של שלושה מחברי הוועדה, יכולים להעלות את השמות החדשים. דן מרידור מונה בידי סער לוועדה לבחירת היועמ"ש, והוא דוחף לתפקיד את ברק מדינה. זאת קטסטרופה. לכן, מבחינת המהפכה במינויים במערכת המשפט, שניתן היה לקדם בממשלת ימין טבעית, שיקול הדעת של סער ושקד מאבד לנגד עינינו את תוקפו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו