"כרסום בראיות – וגם במסוכנות": ההחלטה המלאה על שחרור זדורוב

ההחלטה הדרמטית של שופט העליון אלכס שטיין בעניין שחרור זדורוב למעצר בית, עתידה להיות אבן דרך במשפט הישראלי. בית המשפט העליון קובע למעשה, כי על אף ההודאה, ההרשעה ואינספור ההליכים המשפטיים שעבר תיק זדורוב עד כה, הרי שהראיות החדשות שהביאו משפט החוזר גורמות לכך שיש לראות בו יותר חשוד מנאשם. בהינתן הנחה זו, קבע השופט שטיין כי, "על התביעה להראות לבית המשפט באותות ובמופתים כי הנאשם מסוכן במידה שאינה מאפשרת הסתפקות בחלופת מעצר". אותות ומופתים לא היו לפרקליטות, וזדורוב ישוחרר לביתו תחת תנאים מגבילים ואיזוק אלקטרוני.

לקריאת ההחלטה המלאה של בית המשפט העליון – לחצו כאן

בפסק הדין קבע השופט שטיין: "בית משפט קמא ראה בעצם ההחלטה בדבר המשפט החוזר כרסום בראיות אשר עומדות לחובת המשיב במצב הדברים הנוכחי. בנסיבות אלה, לא המבקש (זדורוב) היה צריך להוכיח כי הוא ראוי להשתחרר, אלא היה על המשיבה להראות כי על אף חלוף הזמן, קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות המשך החזקתו של המבקש במעצר מאחורי סורג ובריח".

השופט שטיין אף מחדד את התיחסות בית המשפט למצבו המשפטי הנוכחי של זדורוב: "המדינה טוענת כי מצב הראיות במשפט חוזר הוא כמצב הראיות במשפט רגיל - ולא היא. החלטתו של שופט בית המשפט העליון לבטל את הרשעת הנאשם ולהורות על קיומו של משפט חוזר משנה את מצב הראיות. ראיות שנקבע לגביהן כי הן עשויות לשנות את תוצאות המשפט ולהביא לזיכוי הנאשם, משמען ראיות שבכוחן לעורר ספק סביר לגבי אשמתו של הנאשם בעבירה בה הוא נמצא אשם מלכתחילה, אם לא למעלה מכך".

השופט שטיין מפרט באשר לראיות החדשות: "הראיות החדשות שעניינן עקבות הנעליים הזרות בתא השירותים שבו נרצחה המנוחה (תאיר ראדה), דם המנוחה על אחת מהעקבות הללו, וכתמי דמהּ של המנוחה בתא השירותים האחר – כל אלה טעונות בירור משפטי יסודי שבמסגרתו תידרש התביעה להפריך את תזת החפות של המשיב באופן שיסיר כל ספק סביר לגבי אשמתו. בשלב הנוכחי, בצדן של ראיות לכאורה אשר מצביעות על אשמתו של המשיב במעשה הרצח המיוחס לו, ניצבות ראיות שמכרסמות לכאורה בתזת האשמה".

"אשר על כן, הנני קובע כי בראיות שעל בסיסן תבקש המדינה להרשיע את המשיב במשפט החוזר חל - לכאורה - כרסום משמעותי, על כל המשתמע מכך לעניין המעצר עד תום ההליכים. במסגרת זו, ירידה בעוצמת הראיות המפלילות מעמידה דרישה מקבילה להוכחת עלייה ברמת המסוכנות הנשקפת מהנאשם".

השופט שטיין מקעקע את עמדת הפרקליטות על מסוכנותו של זדורוב  הן לסביבתו והן בשיבוש הליכי המשפט, וקובע כי "במקרה דנן לא קיים חשש אמיתי לשיבוש מהלכי המשפט; וכי החשש להימלטות המשיב מהדין – בהינתן אזוק אלקטרוני ותנאים מגבילים קשיחים, שעליהם עוד ידובר בהמשך – אינו עולה כדי איום ממשי. המשיב חי למעלה מ-15 שנים מאחורי סורג ובריח, ללא חופשות, מבלי שתירשם לחובתו עבירת משמעת משמעותית ומבלי להסתבך במעשי אלימות – שאינם זרים, בלשון המעטה, לסביבה של אסירים פליליים. המדינה טענה בהקשר זה, כי את היעדרם של מעשים אלימים מצד המשיב כאסיר יש לזקוף לכך שבכלא שבו הוא שהה לא נמצאו קורבנות רכים ומוחלשים כדוגמת המנוחה. טענה זו אינה אלא השערה, ואני דוחה אותה".