העליון: הסתרת נטייה מינית מבת הזוג אינה מהווה עילה לפיצויים

העליון קבע פה אחד: לא קיימת חובה משפטית לגילוי בין בני זוג לגבי נטייה מינית או אמונה ומחויבות דתית.ההחלטה התקבלה בעקבות ערעור שהגיש בית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט לענייני משפחה, בו אישה שהייתה נשואה במשך 10 שנים דרשה פיצוי כספי בסך חמישה מיליון ש"ח מבעלה לשעבר, לאחר גירושם - בגין הסתרה של נטייתו המינית.

התביעה נפסלה בתחילה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, והוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור ופנה לדיון חוזר - אלא שבית המשפט העליון דחה את התביעה, והטיעון סולק על הסף.

איך הכל התחיל?

לפני כחמש שנים התגרשו בני הזוג. במהלך נישואיהם של הזוג, נולדו להם שלוש בנות משותפות. בת הזוג לשעבר ואימה הגישו תביעה כנגד הבעל לשעבר, לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים - בה עתרו לפיצוי כספי בסך של חמישה מיליון ש"ח, בגין נזקים נפשיים וכלכליים שנגרמו להן לכאורה. הן טענו כי הנזק הוא כתוצאה מהונאתן והטעייתן על-ידי הגרוש, בתקופה שקדמה לנישואין, ובמהלכה.

המשיבות טענו כי אותו הגרוש הוא הומוסקסואל אשר חי "חיים כפולים", כאשר מצד אחד הציג עצמו בפניהן כאדם דתי והטרוסקסואל, ומצד שני ניהל אורח חיים חילוני והומוסקסואלי.

בית המשפט לענייני משפחה סילק בתחילה את התביעה על הסף, מחמת היעדר עילה. המשיבות ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קיבל את ערעורן והורה על השבת התיק לבית המשפט לענייני משפחה – על מנת שיברר את התביעה לגופה.

לבסוף, הערעור הופנה לבית המשפט העליון, שקבע כי המשפט והכלים המשפטיים אינם המסגרת המתאימה לריפוי כאבי לב, כתוצאה ממערכות יחסים בין בני זוג - והם לא נועדו למשטר את נטיות הלב. טענות כלפי בן זוג שהסתיר את רגשותיו הכנים כלפי בן זוגו האחר; את מניעיו האמיתיים למיסוד הקשר בניהם; את עוצמת משיכתו המינית לבן זוגו ולאחרים או לאחרות; את מושאי תשוקתו; את הרהוריו וצפונות לבו - כל אלה אינן טענות שראוי להן להתברר ולהתלבן בהן בבית המשפט.

על רקע האמור, נקבע כי אין מקום להכרה בחובתו המשפטית של אדם לגלות לבן זוגו האחר, טרם הנישואין, את נטיותיו או העדפותיו. כמו כן, נקבע כי דיון בתביעות מהסוג האמור עלול להביא להצפת בתי המשפט, בגין אי-גילוי של עניינים רגשיים ואינטימיים בין בני זוג. תוצאה זו אינה רצויה אף משיקולים מעשיים ותועלתניים של מערכת המשפט.

לכן, נקבע כי גם אין להכיר בחובת גילוי משפטית בהקשר של אמונותיו ומחויבותו הדתית של בן הזוג, שכן, אף עניין זה נכלל בגדר ההיבטים האישיים, הרגשיים והפנימיים של בן הזוג. לאור כל האמור, הוחלט לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהותיר על כנה את תוצאת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שלפיה תביעת המשיבות מסולקת על הסף.

השופט נ' סולברג הדגיש: "למרות התוצאה, אין לראות בפסק הדין משום גושפנקא או הכשר מוסרי להסתרת מאפיינים ופרטים מהותיים בין בני זוג בטרם הנישואין".

עורכי הדין חגי קלעי, עידו דוד כהן ואור קרבקי, שיצגו את האגודה למען הלהט"ב, מסרו: "אנו מברכים על פסיקת בית המשפט העליון, שקיבל את עמדתנו וביטל את הטעות החמורה של בית המשפט המחוזי. מאז ומעולם, לא ניתן לבקש פיצוי בגין שברון לב במערכת יחסים זוגית, גם במקרים קשים של בגידה, התנהגות לא ראויה, ועוד.

"פסק הדין של העליון קבע כי דין זה חל גם במקום בו שברון הלב נוצר בשל טענה להתנהלות מינית או נטייה מינית כזו או אחרת של בן הזוג. מדובר בפסק דין נכון וראוי, שמונע ניצול של הליכים משפטיים על מנת לסגור חשבונות בין בני זוג. התוצאה הקודמת, של בית המשפט המחוזי, שבוטלה, הייתה מביאה להטלת נטל עודף על להט"בים, ועליהם בלבד".

פרקליטיהם של הגרוש, עוה״ד שמואל מורן ויפעת שכטר, מסרו: ״זהו פסק דין חשוב לא רק לקהילה הגאה, אלא לציבור כולו. המשפט אינו מרפא לכאב לב, ויש דברים שפשוט אינם שפיטים - ולא יכולים להוות עילה נזיקית. ישנם דברים בליבו וראשו של אדם, שמוכרחים להישאר בגדר פרטיותו האישית. היום שבו יכריחו אנשים לשתף במחשבות על נטייה מינית או התנסות כזו או אחרת את בן או בת הזוג שאיתו רוצים להינשא, יהיה תמרור אזהרה לכולנו ופגיעה בדמוקרטיה״.