"אם היא לא אמרה לא, היא רוצה": אח אנס עובדת בבית חולים

הוא ביקש ממנה להתלוות אליו כדי להביא ציוד במהלך משמרת לילה בבית החולים, אך במקום זאת הוביל אותה לחדר הרופא התורן, נעל את הדלת ואנס אותה, למרות שהתחננה: "די, תשחרר אותי, אני לא רוצה". בית המשפט המחוזי מרכז בלוד הרשיע את האח המוסמך אחמד סעיד בעבירות אינוס ומעשה מגונה שלא בהסכמה, לאחר שקבע כי ניצל את הנסיבות והתעלם מרצונה של העובדת. השופטים דחו את גרסתו שלפיה יחסי המין התקיימו בהסכמה, והעדיפו את עדותה של המתלוננת, שתיארה כיצד קפאה מפחד ולא הצליחה להתנגד.

על פי כתב האישום, האירוע התרחש ב-19 בדצמבר 2024, במהלך משמרת לילה בבית החולים. המתלוננת, סטודנטית לסיעוד שעבדה ככוח עזר והייתה אז בתחילת עבודתה, ישבה סמוך לדלפק האחיות לצד סעיד, ששימש אחראי המשמרת. בשלב מסוים החל לשוחח עמה על הקשיים בחיי המין שלו עם אשתו לאחר לידת בנם. המתלוננת סיפרה כי השיחה גרמה לה אי נוחות, אך השיבה לו בנימוס בניסיון לסיים אותה.

ביקש עזרה ונעל את הדלת

בהמשך ביקש סעיד מהעובדת להתלוות אליו כדי להביא ציוד. היא הלכה אחריו, אך במקום לחדר הציוד הוביל אותה לחדר הרופא התורן ונעל את הדלת. לפי כתב האישום, הוא הפשיל את מכנסיו, נגע בחזה של המתלוננת מעל בגדיה והתחכך בגופה. כשדרש ממנה לבצע בו מין אוראלי, היא סירבה וביקשה שישחרר אותה. בתגובה אמר לה "טוב, רק עוד שנייה אחת", דחף אותה לעבר המיטה, הפשיל את מכנסיה ואנס אותה.

בעדותה בבית המשפט תיארה המתלוננת את תחושת הפחד והשיתוק שחוותה במהלך התקיפה. "האירוע החזיר אותי בכאלה עוצמות לאירוע הקודם, שאני לא הצלחתי להגיב. הגוף כביכול בגד בי, הוא לא נענה לי", סיפרה. לדבריה, טראומות שחוותה בעבר גרמו לה לקפוא ולא להצליח להתנגד. היא הוסיפה כי חששה מהנאשם, שסיפר לה קודם לכן על אירוע אלימות שבו היה מעורב, וכל שרצתה היה לצאת מהחדר בשלום.

לאחר האונס הלכה המתלוננת להקיא כשהיא דומעת, אך בהמשך שבה לעבודתה וניסתה להמשיך במשמרת כרגיל. כשלושה ימים לאחר מכן סיפרה לפסיכולוגית שלה על האירוע, וב-31 בדצמבר הגישה תלונה במשטרה. בעקבות התקיפה חלה לדבריה החמרה במצבה הנפשי, והיא התמודדה עם קשיים בלימודים ובחיי הנישואים שלה. במרץ 2025 הפסיקה לעבוד בבית החולים.

"היא רוצה"

במהלך המשפט הכחיש סעיד את עבירות המין וטען כי יחסי המין התקיימו בהסכמה. לגרסתו, המתלוננת נכנסה עמו לחדר מרצונה, הסכימה לסייע לו להגיע לסיפוק מיני ולא הביעה התנגדות. הוא אף טען כי התנהגותה לאחר האירוע, לרבות שיחות והודעות וואטסאפ שהחליפו, תומכת בגרסתו. במהלך עדותו הסביר את תפיסתו במילים: "אם היא לא אמרה לך לא, אז היא רוצה".

התביעה טענה מנגד כי סעיד פעל מלכתחילה מתוך כוונה לקיים מגע מיני עם המתלוננת, תוך ניצול מעמדו כאחראי המשמרת והתעלמות מרצונה. לדבריה, העובדה שלא צעקה או התנגדה פיזית אינה מעידה על הסכמה, אלא נבעה מהפחד, ההלם והקיפאון שחוותה. לביסוס טענותיה הציגה התביעה את עדות המתלוננת, עדות הפסיכולוגית וסרטונים ממצלמות האבטחה בבית החולים.

השופטים דחו את גרסתו

הרכב השופטים, בראשות השופט חגי טרסי ובהשתתפות השופטים עידו דרויאן גמליאל ואילה אורן, דחה את גרסתו של סעיד וקבע כי עדותה של המתלוננת הייתה עקבית ומהימנה. מנגד, בגרסת הנאשם נמצאו סתירות מהותיות, בין היתר בנוגע לשיחה שקדמה לכניסתם לחדר. השופטים קבעו גם כי סרטוני מצלמות האבטחה אינם מתיישבים עם תיאורו של סעיד בנוגע להסכמתה.

בהכרעת הדין התייחסו השופטים גם להתנהגותה של המתלוננת לאחר התקיפה. לדבריהם, העובדה שהמשיכה לעבוד ואף נראתה מחייכת ומשוחחת עם עובדים אחרים אינה שוללת את הפגיעה שחוותה. בית המשפט קיבל את ההסבר שלפיו תגובתה נבעה ממנגנון התנתקות נפשי שאפשר לה להמשיך לתפקד למרות האירוע הטראומטי.

"הנאשם היה אדיש לחלוטין לרצונה של המתלוננת", קבעו השופטים, והבהירו כי האחריות לוודא קיומה של הסכמה מוטלת על מי שיוזם את המגע המיני, ולא על הנפגעת להוכיח שהתנגדה. עוד נקבע כי סעיד היה "לכל הפחות שווה נפש לרצונה של המתלוננת וביצע בה את שזמם מלכתחילה". שלושת השופטים הרשיעו אותו פה אחד בעבירות אינוס ומעשה מגונה באדם שלא בהסכמתו.