"החדר של השכנים": אספן שהסתיר אלפי עתיקות בביתו הורשע בבית המשפט

במשך שנים אסף צבי הר ניב מטבעות עתיקים, כלי חרס ופריטים ארכיאולוגיים. לרשות העתיקות דיווח כי ברשותו 167 פריטים בלבד, אך בחיפוש שנערך בביתו ברמת השרון נתפסו לפחות 1,185 עתיקות, מרביתן בחדר נעול שלטענת החוקרים ניסה להסתיר. בימים האחרונים הורשע הר ניב בסחר בעתיקות ללא רישיון, אי מתן הודעה לרשות העתיקות והעברת עתיקות בניגוד לחוק.

הפרשה החלה ב-2011, כשהר ניב ביקש להירשם ברשות העתיקות כאספן והצהיר על 167 פריטים. לפי כתב האישום, בשנים שלאחר מכן המשיך לרכוש עתיקות מסוחרים בישראל ומבתי מכירות באנגליה בהיקף של כ-930 אלף שקלים, מבלי לדווח לרשות על השינויים באוסף. זאת אף שמעולם לא ביקש רישיון לסחר בעתיקות. בין היתר נטען כי ב-2015 מכר מאות פריטים באמצעות בית המכירות של סוחר העתיקות רוברט דויטש, בכ-600 אלף שקלים.

על פי כתב האישום, הר ניב טען תחילה כי החדר הנעול שבו נמצאו מרבית הפריטים שייך לשכניו. בעדותו בבית המשפט אישר כי החדר שלו, ואף הודה שכאשר הבחין בחוקרים מרחוק ניסה להסתיר חפצים.

התביעה טענה כי היקף העסקאות, הסכומים הגבוהים והשימוש באנשים אחרים לצורך רכישות ומכירות מלמדים כי לא מדובר באספנות פרטית בלבד, אלא בפעילות מסחרית שהתנהלה ללא רישיון. בין היתר הצביעה על כך שהר ניב ביצע עסקאות באמצעות אברהם ישרים ולוסיאן קריאף, כך ששמו לא הופיע בחלק מהן. ב-2023 ניסה למכור מטבע כסף נדיר מסוג "סלע בר כוכבא שנה ב'" באמצעות סוחר עתיקות, ובהמשך העמיד אותו למכירה תחת השם "לנדמן", כדי להסתיר את זהותו מרשות העתיקות. המטבע נמכר תמורת 22 אלף דולר, אך העברתו לרוכש סוכלה בעקבות התערבות הרשות.

"מתוך אהבה"

סנגורו, עו"ד סלבה רודנקו, טען כי מרשו הוא אספן ותיק שפעל מתוך אהבה להיסטוריה, וכי מכירת פריטים בודדים נועדה לשפר את האוסף. "אם יש לי משהו שהוא פחות מעניין או פחות חשוב, באמצעות המכירה אני יכול לזכות בסכום מסוים כדי לרכוש דבר יותר טוב. זה נקרא אספנות", אמר הר ניב בעדותו. ההגנה טענה עוד כי חלק מהפריטים הם חיקויים, וכי החיפוש בביתו נערך שלא כדין, בין היתר בשל היעדר שני עדים.

גם בתו של הר ניב העידה במשפט. לדבריה, אביה אסף עתיקות במשך שנים רבות, נהג להציג אותן בבית המשפחה והסביר לבני המשפחה לאיזו תקופה שייך כל פריט. היא תיארה אותו כאדם שאוהב עתיקות ולא כסוחר, אך אישרה שסייעה לו בהגשת הצעות לרכישת פריטים במכירות פומביות.

השופטת אביטל אמסלם גלבוע דחתה את עיקר הטענות. היא קבעה כי מרבית הפריטים הם עתיקות, וכי לגבי עשרות בודדות בלבד התעורר ספק. בנוגע למטבע בר כוכבא כתבה כי עצם העמדתו למכירה "תחת שם איש הקש 'לנדמן'" מגבשת עבירה מושלמת. עוד קבעה כי הפגם בחיפוש אינו מצדיק את פסילת הראיות, בשל האינטרס הציבורי בשמירה על נכסי התרבות של המדינה.

עם זאת, השופטת דחתה את ניסיון התביעה להגדיר את כלל פעילותו כסחר בלתי חוקי מתמשך, וקבעה כי עצם החזקת אוסף גדול ויקר אינה מוכיחה פעילות מסחרית. לפיכך, הרשעתו בסחר התבססה רק על העסקאות שהוכחו.