בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה את רוב תביעתו של עובד בן 90, שדרש כ-465 אלף שקלים מחברה לשיווק פירות וירקות. נקבע כי גרסתו לגבי שעות העבודה אינה אמינה, והוא יקבל כ-9,000 שקלים בלבד לאחר קיזוז הוצאות משפט.
התובע הועסק בחברה בשוק הסיטונאי בין 2016 ל-2023 בליקוט סחורה. לאחר שהתפטר בגיל 87, תבע 464,760 שקלים בטענה שעבד שש משמרות לילה בשבוע באורך 11 שעות. הוא דרש הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה.
החברה טענה מנגד כי התובע עבד לכל היותר שש שעות בלילה, וקיבל את מלוא שכרו. בית הדין אימץ את עמדת ההגנה, קבע כי גרסת התובע השתנתה מעדות לעדות, וציין כי לא סביר שהועסק שנים בשכר נמוך מבלי להתלונן. תצהיר של בנו, שהעיד כי אביו נהג להגיע אליו לפנות בוקר לאחר העבודה, חיזק את גרסת החברה. נקבע כי הועסק בהיקף של כ-78% ובשכר שמעל למינימום.
עם זאת, בית הדין דחה את טענת החברה כי העובד חתם על "כתב ויתור" כשקיבל 5,000 שקלים במזומן, שכן שורה בכתב יד אינה מסמך משפטי מחייב. נפסקו לו פיצויים חלקיים על אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, דמי הבראה, והחזר על 11 ימי חופשה שקוזזו בגלל נזק מתאונה ללא הסכמתו בכתב. בשל הפער העצום בין סכום התביעה לפסק הדין, חויב התובע ב-3,000 שקלים הוצאות משפט.
בא כוח המעסיק, עורך הדין אסף קדוש, מסר: "היעדר רישום שעות אינו גזירת גורל. כשגרסת העובד משתנה, בית הדין בוחן את התמונה כולה. יש כאן שני לקחים: מסמך כללי של כתב ויתור אינו מגן מתביעה, וקיזוז נזק מחייב הסכמה בכתב. סדר בזמן אמת שווה יותר מכל הגנה בדיעבד".
