"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הילדים נולדו בפונדקאות, האימוץ בוטל: "המטרה אינה מקדשת כל אמצעי"

בית המשפט העליון קבע כי תצהירי הוויתור שעליהם חתמו שתי הפונדקאיות בצפון קפריסין אינם יכולים להחליף הסכמה כדין לאימוץ • השופטת ברק־ארז: "הכמיהה האנושית להורות היא מיסודות הקיום העמוקים ביותר, אך אל לה לבוא על חשבונן של נשים החשופות לניצול"

| עודכן:
0השמעה
פונדקאות , gettyimages
פונדקאות | צילום: gettyimages

בית המשפט העליון קיבל את ערעור היועצת המשפטית לממשלה וביטל את צווי האימוץ שניתנו לזוג גברים שהביאו לעולם שני ילדים באמצעות הליכי פונדקאות בצפון קפריסין.

אנשים טובים - פונדקאות | צילום: משה בן שמחון, גיל קרמר

בפסק הדין העיקרי, שכתבה השופטת דפנה ברק-ארז, נקבע כי תצהירי הוויתור שעליהם חתמו שתי הנשים שילדו את הילדים בצפון קפריסין - אזור שמשרד החוץ פרסם לגביו אזהרה ייעודית מפני ביצוע הליכי פונדקאות בו בשל היעדר יחסים דיפולמטיים, אינם יכולים להחליף את ההסכמה לאימוץ הנדרשת על פי החוק. בני הזוג יידרשו כעת לנסות לאתר את הנשים ולקבל מהן הסכמה כדין.

מדובר במקרה חריג, שממחיש את הקושי המשפטי שנוצר בעקבות הליכי פונדקאות בצפון קפריסין. בני הזוג, ידועים בציבור, החלו בשנת 2021 בהליך כפול: כל אחד מהם מסר זרע להפריית ביצית מתרומה אנונימית, ושתי נשים זרות נשאו עבורם את ההריונות. באוגוסט 2022 ילדו שתי הנשים באותו יום בן ובת. מאז מגדלים בני הזוג את שני הילדים יחד, ושניהם משמשים בפועל כאבותיהם.

השופטת דפנה ברק ארז | צילום: אורן בן חקון

אלא שכאן נוצרה הבעיה המשפטית. בתעודת הלידה של כל אחד מהילדים נרשם האב הגנטי שלו לצד האישה שילדה אותו. בניגוד להליכי פונדקאות במדינות אחרות, לא בוצע בצפון קפריסין הליך פורמלי שמנתק את הקשר המשפטי בין האם היולדת לבין הילד.

לכן, בן הזוג שאינו האב הגנטי של אותו ילד לא יכול היה לקבל בישראל את צו ההורות הפסיקתי שניתן בדרך כלל לאחר פונדקאות בחו"ל. הדרך שנותרה לבני הזוג הייתה אימוץ: כל אחד מהם ביקש לאמץ את הילד הביולוגי של בן זוגו.

שבוע לאחר הלידה חתמו שתי הנשים, בפני נציג קונסולרי ישראלי בקפריסין, על מסמך שכותרתו "תצהיר ויתור זכויות". כל אחת הצהירה כי הסכימה לשמש אם יולדת מרצונה החופשי, כי אין לה קשר גנטי לילד וכי היא מוותרת על זכויותיה ההוריות, המשמורת והאפוטרופסות. בין היתר הצהירו הנשים: "אני מוותרת ויתור מלא ומוחלט על משמורת, משמורת חלקית או אפוטרופסות על הילד", והתחייבו שלא לנסות ליצור עמו קשר. לאחר מכן תם, ככל הידוע, הקשר בינן לבין בני הזוג.

בדיקות גנטיות שנערכו בהמשך אישרו את אבהותו של כל אחד מבני הזוג ביחס לאחד הילדים, ובית המשפט הכיר בכל אחד מהם כאב הביולוגי של ילדו. בינואר 2023 ביקשו השניים להשלים את התמונה המשפטית, כך שכל אחד יאמץ את ילדו של בן זוגו ושניהם יהיו מוכרים כהורים של שני הילדים.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתם ונתן את צווי האימוץ. גם בית המשפט המחוזי בחיפה דחה פה אחד את ערעור המדינה והותיר את הצווים על כנם. המחוזי קבע כי אף שתצהירי הוויתור אינם עונים על הדרישה הצורנית שבחוק, ניתן ללמוד מהם על הסכמתן וגמירות דעתן של הנשים למסירת הילדים לאימוץ.

היועמ"שית גלי בהרב מיארה | צילום: אורן בן חקון

היועצת המשפטית לממשלה ערערה לעליון וטענה כי אין מדובר בפגם טכני בלבד. לפי חוק האימוץ, הסכמה למסירת ילד לאימוץ צריכה להיות הסכמה מדעת, לאחר שההורה קיבל מידע מפורט על משמעות האימוץ ועל זכויותיו. המדינה טענה כי דווקא במקרה שבו קיימים סימני שאלה כבדים סביב הליכי הפונדקאות וזכויות הנשים שנשאו את ההריונות, יש להקפיד על הדרישות הללו.

ברק-ארז קיבלה את העמדה וקבעה כי כתב ההסכמה הקבוע בחוק אינו "טופס פורמלי גרידא". לדבריה, מטרתו לוודא שההורה "מבין את השלכותיה של ההסכמה שהוא נותן וכי הוא עושה זאת מרצונו החופשי". היא הדגישה כי "הסכמה לאימוץ, שהיא הרת גורל, חייבת להיות חופשית, שקולה ואמיתית".

בפסק הדין נקבע כי תצהירי הוויתור שעליהם חתמו הנשים חסרים שורה של זכויות ומידע המופיעים בכתב ההסכמה לאימוץ: האפשרות להשאיר לילד מכתב או מזכרת, זכותו של הילד לקבל בעתיד מידע על ההורה שמסר אותו לאימוץ, האפשרות להתייעץ לפני החתימה ובעיקר האפשרות, בתנאים הקבועים בחוק, לחזור מההסכמה בתוך פרק זמן מסוים.

ברק-ארז קבעה כי ההבדל מהותי: "לא ניתן לומר שהחתימה על תצהירי הוויתור שקולה לחתימה על כתב ההסכמה". לדבריה, בעוד תצהירי הוויתור התמקדו בעיקר בחובות ובוויתור של הנשים על זכויותיהן, מהמסמכים "הושמטו הזכויות שהיו מוענקות לאימהות היולדות אילו הוחתמו על כתב ההסכמה שבתקנות".

השופטת אף דחתה את הטענה כי חלק מהזכויות המופיעות בטופס האימוץ אינן רלוונטיות לנשים ששימשו פונדקאיות ואין להן קשר גנטי לילדים. "אין מקום להתייחסות בעלת אופי אינסטרומנטלי למי שיש לה מעורבות עמוקה – במישור הגופני והרגשי כאחד – בתהליך הבאתם של הילדים לעולם", כתבה.

החשש קיבל משנה תוקף לנוכח תנאי הליך הפונדקאות עצמו. המדינה הצביעה על כך שההסכמים עם הנשים נחתמו כאשר העוברים כבר נקלטו ברחמן; על סנקציות כלכליות משמעותיות שניתן היה להפעיל נגדן; על מעורבותן המצומצמת בהחלטות הנוגעות להפסקת ההיריון; ועל הגבלות שונות שהוטלו עליהן.

ברק-ארז כתבה כי התמונה מעוררת "חששות כבדים בדבר ניצול הגובל בסחר בבני אדם". על רקע זה קבעה כי לא ניתן להסיק מעצם העובדה שהנשים לא יצרו קשר במשך השנים כי הסכמתן המקורית הייתה הסכמה מדעת. לדבריה, כאשר קיים חשש שהנשים היו מלכתחילה בעמדת חולשה, לא ניתן לצפות מהן להתייצב מיוזמתן ולהעלות טענות משפטיות בדבר זכויותיהן.

בית המשפט העליון | צילום: אורן בן חקון

העליון דחה גם את הטענה שלפיה חלוף הזמן והעלויות הכרוכות באיתור הנשים מצדיקים ויתור על הדרישה. "פטור בלא כלום אי אפשר", כתבה ברק-ארז. לדבריה, "על הכף שמנגד ניצבות זכויותיהן של האימהות היולדות, בנסיבות שבהן קיימים חששות כבדים בדבר ניצול הגובל בסחר בבני אדם".

בהתאם לכך נקבע כי בני הזוג צריכים לעשות "מאמצים כנים" לאיתור הנשים. בין האפשרויות שנמנו: פנייה לסוכנות התיווך ולמרפאה שהיו מעורבות בהליך, פנייה לרשויות במדינות המוצא, הסתייעות בגורמים מקומיים ואף חיפוש ברשתות החברתיות. אם הנשים יאותרו ויחתמו על כתב ההסכמה כנדרש, יוכלו בני הזוג לפתוח מחדש בהליך האימוץ.

אם לאחר מאמצים ממשיים לא ניתן יהיה לאתר אותן, עשויה להיבחן אפשרות אחרת בחוק האימוץ – הכרזה על הילדים כבני אימוץ כאשר אין אפשרות סבירה למצוא את ההורה או לברר את דעתו. ברק-ארז הבהירה כי אם ניסיונות האיתור ייכשלו, יהיה על היועצת המשפטית לממשלה לתת משקל למאמצים שנעשו ולא ניתן יהיה לשלוח את בני הזוג ל"דרך ללא מוצא".

לצד ההכרעה, ברק-ארז הדגישה את הקושי שנוצר מבחינת הילדים. "אין חולק שטובתם המובהקת של הקטינים היא הסדרת מעמדם של שני ההורים המגדלים אותם באופן מלא", כתבה. עם זאת, לדבריה, לא ניתן לאפשר יצירת מצב שבו לאחר שילדים כבר באו לעולם, הרשויות ייאלצו להכשיר בדיעבד הליכים בעייתיים מתוך הנחה ש"יהיה בסדר".

בסיום פסק דינה כתבה ברק-ארז: "הכמיהה האנושית להורות היא מיסודות הקיום העמוקים ביותר, אך אל לה לבוא על חשבונן של נשים החשופות לניצול. המטרה אינה מקדשת כל אמצעי. משאת נפשם של ההורים המיועדים אינה יכולה להצדיק פגיעה בנשים המשמשות פונדקאיות".

המשנה לנשיא נעם סולברג הצטרף לפסק דינה ולתוצאה, והוסיף דברים חריפים על התנהלות בני הזוג. לדבריו, הם הלכו "בדרך עקלתון", כאשר קיים "חשש כבד, שקשה להפריז בחומרתו, לניצול הנשים היולדות, באופן הגובל בסחר בבני אדם". הוא ציין כי אף שאין ספק שכיום טובת הילדים היא שיינתנו צווי האימוץ, הכרה במצב שנוצר ללא הקפדה על הדין עלולה לתמרץ התנהלות דומה בעתיד.

גם השופטת רות רונן הצטרפה לפסק דינה של ברק-ארז, אך ציינה כי עשתה זאת "לא בלי התלבטות". לדבריה, "אין ספק שבנקודת הזמן הנוכחית, טובתם של הקטינים היא כי צו האימוץ אכן יינתן". עם זאת, מאחר שהנשים לא קיבלו את מלוא המידע שנדרש לפי חוק האימוץ, קבעה כי אין מקום לוותר על הדרישה לנסות לאתרן ולהשלים את ההליך כנדרש.

בסופו של דבר התקבל ערעור היועצת המשפטית לממשלה. המשמעות היא שצווי האימוץ שניתנו לבני הזוג אינם עומדים עוד על כנם, והם יידרשו כעת לנסות לאתר את שתי הנשים שילדו את הילדים כדי להשלים את הליך האימוץ בהתאם לחוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר