"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פרשת הפריצה לטלפון: שטייף תפצה את אפי נווה במאות אלפי שקלים

בית המשפט המחוזי בלוד קבע כי כתבת הפלילים לשעבר של גל"צ, הייתה הגורם המרכזי שהוביל לפריצה לטלפונים של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר ולהפקת המידע מהם • יתר אנשי גל״צ שנתבעו זכו להגנה בשל פעילותם העיתונאית • בנוסף חויבה שטייף ב־25 אלף שקל בשל פוסט שבו כינתה את נוה "תולעת האשפה"

| עודכן:
0השמעה
הדס שטייף ואפי נוה ,  קוקו, יוסי זליגר
הדס שטייף ואפי נוה | צילום: קוקו, יוסי זליגר

בית המשפט המחוזי מרכז־לוד קבע היום (שני) כי העיתונאית הדס שטייף תפצה את עו״ד אפי נוה, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, בסכום כולל של 475 אלף שקל - 450 אלף שקל בגין פגיעה בפרטיותו ועוד 25 אלף שקל בגין פרסום בפייסבוק שבו כינתה אותו "תולעת האשפה".

נוה הגיש את התביעה נגד שטייף, אנשי תקשורת נוספים וגלי צה״ל, בטענה כי היו אחראים לפגיעה חמורה בפרטיותו בעקבות פריצה למכשירי הטלפון הנייד שלו. במכשירים היה מידע אישי שהוביל בהמשך לחקירה המשטרתית שנודעה בכינוי "מין תמורת מינוי". בתביעה דרש נוה פיצוי של יותר מ־7 מיליון שקל.

אפי נוה ובת זוגו בר כץ ביציאה מבית המשפט | צילום: יוסי זליגר

בפסק הדין נקבע כי שטייף לא פרצה בעצמה לטלפונים, אך הייתה הגורם המרכזי שהניע את המהלך ותיווך בין גרושתו של נוה, שאצלה נותרו המכשירים, לבין מי שפרץ אותם. עוד נקבע כי שטייף אישרה את הפקת המידע מהמכשירים, שהיו מוגנים בסיסמה.

בית המשפט קבע כי מעשיה בכל הנוגע להשגת המידע היו בלתי חוקיים ומנוגדים לכללי האתיקה, ולכן היא אינה זכאית להגנות שמעניק חוק הגנת הפרטיות. בפסק הדין הודגש כי עיתונאי אינו יכול להיות שותף או מסייע לעבירה בדרך להשגת מידע ובה בעת ליהנות מהגנות הקבועות בחוק.

התביעה נגד יתר אנשי גל״צ נדחתה

לעומת זאת, התביעה נגד רזי ברקאי, נורית קנטי ואילאיל שחר נדחתה. בית המשפט קבע כי השלושה פעלו בתום לב ובמסגרת עבודתם העיתונאית, וכי המידע שפורסם היה אמיתי ובעל חשיבות ציבורית. ההליכים נגד שמעון אלקבץ הופסקו קודם לכן בהסכמת נוה.

עוד נקבע כי עיקר הפגיעה בפרטיותו של נוה נבע מהפריצה למכשירים, מהפקת החומרים ומהעיון במידע האישי - ולא מהמשדר המיוחד בגלי צה״ל, שעסק בחקירה המשטרתית ובהתנהלותו של נוה והוגדר כבעל אופי חדשותי.

בית המשפט קבע גם כי גלי צה״ל נושאת באחריות שילוחית למעשיה של שטייף, מאחר שפעלה במסגרת תפקידה ככתבת הפלילים של התחנה, גם אם עשתה זאת באופן שנקבע כבלתי ראוי. בפסק הדין צוין כי הטלת אחריות כזו על גוף תקשורת עשויה דווקא לסייע בשמירה על עיתונות תחקירים חופשית וחזקה.

בנוסף לפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות, חויבה שטייף לבדה לשלם לנוה 25 אלף שקל בשל פרסום בפייסבוק שבו כינתה אותו "תולעת האשפה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר