הדילמה של אבו שחאדה: לסגת - או להילחם עד הסוף
לאחר המלצת נשיא העליון יצחק עמית לח"כ מבל"ד להסיר את מועמדותו לכנסת כי יש רוב מוחלט לפסילתו, הוא ומפלגתו מתלבטים • קבלת ההמלצה תעניק "ניצחון מוחלט" לבן גביר, בעוד שהמשך המאבק יוכל לקבוע תקדים ברף שמוביל לפסילת מועמדים

בבל"ד מתלבטים בשאלה שעשויה להשפיע לא רק על גורלו הפוליטי של יו"ר המפלגה, סמי אבו שחאדה, אלא גם על כללי המשחק בכל מערכות הבחירות הבאות: האם להמשיך בערעור לבית המשפט העליון על פסילתו, או למשוך אותו.
בבסיס ההתלבטות עומד חשש משפטי. לאורך השנים קבע בית המשפט העליון רף גבוה לפסילת מועמדים ורשימות מכוח סעיף 7א לחוק־יסוד: הכנסת, ודרש כי הראיות נגד המועמד יגיעו לכדי "מסה קריטית" - הצטברות של התבטאויות ומעשים המעידים על מטרה דומיננטית ופעילות ממשית, ולא אמירה מבודדת.
בבל"ד חוששים כי אם הערעור יידחה והפסילה תאושר, ייווצר תקדים שלפיו די בביטוי אחד כדי לפסול מועמד מלהתמודד לכנסת.
השאלה חורגת מעניינו האישי של אבו שחאדה. לפי ההיגיון הזה, הפסד בעליון עלול להפוך לכלי שישמש בעתיד נגד מועמדים נוספים, מבל"ד ומחוצה לה, ולהוריד באופן משמעותי את הרף שנקבע בפסיקה.
מנגד, למשיכת הערעור יש מחיר פוליטי ותדמיתי לא מבוטל. משיכה כזו עלולה להתפרש כהודאה דה־פקטו בכך שההתבטאויות שיוחסו לאבו שחאדה אכן חצו את הקו, וכוויתור ללא קרב.
יתרה מכך, היא תאפשר לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהוביל את המאבק לפסילתו, להציג את התוצאה כניצחון מוחלט, בלי שבית המשפט יידרש לבחון את טענותיו לגופן.
ההחלטה הסופית תתקבל בסופו של דבר במוסדות בל"ד, ולא על ידי אבו שחאדה לבדו. ההכרעה צפויה לשקלל בין השיקול המשפטי ארוך הטווח לבין השיקול הפוליטי המיידי, ערב מערכת בחירות שבה כל הצבעה בחברה הערבית עשויה להכריע את עתיד המפלגה.
אם יוחלט למשוך את הערעור, אבו שחאדה לא ישובץ ברשימה, ומקומו יתמלא לפי סדר המועמדים ברשימה שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית. משמעות הדבר היא שהמועמד הבא בתור יעלה מקום, ללא צורך בהליך פנימי חדש.
לצד השיקולים המשפטיים, יש מי שרואים דווקא בפסילה הזדמנות. ההערכה בזירה הפוליטית הערבית היא כי פסילתו של אבו שחאדה עשויה לתמרץ מצביעים ערבים להגיע לקלפיות, כתגובת נגד למה שמוצג בחברה הערבית כניסיון להדיר את נציגיה מהכנסת.
בעבר, מהלכי פסילה דומים נוצלו על ידי המפלגות הערביות כמנוף לגיוס והגברת שיעורי ההצבעה, בתקופה שבה שיעור ההשתתפות בחברה הערבית נחשב לאחד הגורמים המכריעים במפת הגושים.
בכך מתחדדת הדילמה: האם להילחם בעליון ולהסתכן בתקדים מסוכן, או לסגת, לספוג את הביקורת, ולתעל את תחושת הפגיעה לאנרגיה אלקטורלית ביום הבחירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו