בית המשפט המחוזי בלוד הרשיע היום (ראשון) את חאלד עסראוי, תושב עילאר ששהה בישראל ללא היתר, בשוד ובתקיפה של קשישה בת 86 בביתה בקדימה.
עסראוי פרץ לביתה של קשישה בשעת צהריים דרך חלון הסלון, איים עליה כי יהרוג אותה, הפיל אותה ארצה ותלש תכשיטים מצווארה לפני שנמלט מהמקום. אף שלא היה תיעוד ישיר שלו בתוך הבית והמתלוננת לא הצליחה לזהותו בוודאות, ביהמ"ש קבע כי מכלול הראיות - ובהן מצלמות אבטחה, איכוני טלפון, טביעות אצבע וגרסאותיו המשתנות - מוכיח מעבר לספק סביר כי הוא זה שביצע את המעשים.
מאז אותו יום סיפרה הקשישה כי היא חיה בפחד מתמשך. לדבריה, דלתות ביתה נותרות סגורות כל הזמן "כמו בבית סוהר", מחשש שהשודד ישוב.
"באתי להרוג אותך"
על פי כתב האישום, הקשישה בת ה־86 שהתה לבדה בביתה בקדימה כאשר עסראוי פרץ פנימה דרך חלון בסלון. כשנכנס לבית הוא אחז במברג, סימן לה לשתוק ואיים עליה: "באתי להרוג אותך, לדקור אותך בסכין מהבטן לגב". כשהחלה לצעוק "משטרה, משטרה", השיב לה כי השוטרים לא יעזרו לה.
בהמשך הכה אותה, הפיל אותה ארצה, תלש את שרשראות הזהב מצווארה וקרע את צווארון שמלתה. אחת השרשראות נפלה ונותרה בבית, ואילו השנייה נלקחה. בזמן שהקשישה הייתה על הרצפה נכנס הפורץ לחדר השינה, לקח טבעת זהב ושעון ונמלט. היא צעקה לעברו: "תתבייש לך, אני בגיל של אמא שלך".
בעדותה בבית המשפט תיארה הקשישה כי ראתה בביתה "מישהו עומד כמו חיה", וסיפרה כי הוא סטר לה, הפיל אותה וזרק אותה על הקיר "כמו כלב". כתוצאה מהתקיפה נגרמו לה חבלה ביד ודימום בכף היד, היא סבלה מלחץ דם גבוה ואושפזה בבית החולים לניאדו במשך שלושה ימים. לאחר שחרורה שהתה אצל בני משפחתה משום שחששה לשוב לביתה.
השופטת דנה מרשק מרום קבעה כי עדותה אמינה ועקבית בכל הנוגע לתקיפה ולגניבת רכושה, גם אם טעתה ככל הנראה בתיאור צבע החולצה שלבש השודד.
הראיות שהובילו להרשעה
אף שהמתלוננת לא הייתה יכולה לזהות בוודאות את עסראוי, התביעה הציגה שורה של ראיות שקשרו אותו לזירה: מצלמות אבטחה שבהן נראה בסביבת הבית סמוך למועד השוד, איכוני טלפון, תיעוד הרכב שבו הגיע לאזור ושלוש טביעות אצבע שלו שנמצאו על חלון בחלקו האחורי של הבית.
עוד עלה כי במשך כ־23 דקות הוא אינו נראה במצלמות, ולאחר מכן תועד יוצא בריצה מכיוון הבית ומתקשר לאדם שהסיע אותו מהמקום.
גם גרסאותיו בחקירה השתנו לאורך הזמן. בתחילה הכחיש שהגיע לקדימה, לאחר שהוצגו לו סרטוני האבטחה טען כי ייתכן שעבד בניקיון, ובהמשך מסר גרסה שלפיה אדם אחר בשם בשאר היה קשור לעבודתו במקום. בשלב מאוחר יותר טען כי נכנס לבית הקשישה רק כדי לשתות מים.
ההגנה טענה כי מדובר בראיות נסיבתיות שאינן מוכיחות מעבר לספק סביר כי עסראוי הוא שנכנס לבית. הסנגור הצביע בין היתר על כך שהמצלמות לא תיעדו אותו נכנס פנימה, שטביעות האצבע לא נמצאו בנקודת הפריצה ועל הפער בין לבושו הכהה בתיעוד לבין תיאור הקשישה של אדם בחולצה בהירה. עוד נטען כי אי־עריכת מסדר זיהוי הייתה מחדל חקירתי, והוצע תרחיש שלפיו אדם אחר ביצע את השוד.
בית המשפט דחה את הטענות וקבע כי מכלול הראיות יוצר "תשתית ראייתית מבוססת מעבר לספק סביר". השופטת קבעה כי הזיהוי אינו נשען על יכולתה של הקשישה לזהות את התוקף, אלא על מצלמות האבטחה, נתוני הטלפון, טביעות האצבע, מסלול הרכב והגרסאות המשתנות שמסר הנאשם.
ביחס לעסראוי עצמו קבעה השופטת כי התרשמה ממנו באופן שלילי וכי שינה את גרסאותיו בהתאם לראיות שהוצגו בפניו. לדבריה, רק לאחר שהוצגו לו טביעות האצבע שלו שינה את גרסתו ומיקם את עצמו בבית.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי מארג הראיות מוביל למסקנה אחת: עסראוי הוא שביצע את השוד והתקיפה. הוא הורשע בשוד בנסיבות מחמירות, תקיפת אישה קשישה אשר גרמה לחבלה של ממש, התפרצות למקום מגורים, היזק לרכוש במזיד וכניסה לישראל שלא כחוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו