בית הדין הרבני דחה תביעה של אישה שדרשה מבעלה לשעבר 55,555 שקלים מכוח כתובתה. הדיינים קבעו בדעת רוב כי התובעת הובילה לפירוק הנישואים לאחר שסילקה את הגבר מחדר השינה, ולא הוכיחה את טענותיה על גניבות וקשיים בתפקודו.
בני הזוג, שלשניהם ילדים מנישואים קודמים, התגוררו בדירת האישה. לפי הסכם ביניהם, הגבר שילם 6,000 שקלים מדי חודש לצורכי הבית. למרות הגירושים בהסכמה, תבעה האישה את סכום הכתובה והעלתה שורת טענות נגד התנהלות בעלה לשעבר.
התובעת טענה כי הגבר לקח מהבית תכשיטים, בשמים ומזון במשך שנים. בנוסף ציינה כי הוא מטופל אצל אורולוג, סובל מקשיים בתפקודו ולדבריה יותר משנה כמעט לא התקיימו ביניהם יחסי אישות. בשל סיבות אלו הסבירה כי דרשה ממנו לעזוב את חדר השינה המשותף, ובהמשך גם את הבית.
מנגד, הגבר דחה את ההאשמות בבית הדין והשיב: "כל חודש שילמתי לה 6,000 שקלים. היא טוענת טענות ילדותיות". בהתייחס למצבו הרפואי הבהיר כי אין לו בעיה רפואית והוסיף: "אני מעל גיל 60, בגלל היחסים בינינו שהידרדרו כנראה החשק שלי כלפיה ירד. הגיל עושה את שלו". הוא הכחיש שלקח תכשיטים, אך הודה שייתכן שלקח ציוד שהיה שותף בקנייתו.
הדיינים דחו את האשמות הגניבה והדגישו כי הן נותרו ללא ראיות מצד התובעת. גם הטענה על בעיות ביחסי האישות נפסלה כבסיס לחיוב בכתובה, עקב סתירות בין כתבי הטענות לבין עדותה בדיון עצמו.
אב בית הדין התבסס על דברי האישה, שהודתה כי אמרה לבעלה "שייצא מהבית, אין לו מה לחפש פה" וסירבה להחזירו לחדר השינה. בעקבות זאת, נקבע בדעת רוב כי ממנה יצאו הגירושין, והיא הפסידה את זכאותה לעיקר הכתובה ולתוספת הכספית שדרשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו