"לא טרור": עונש מקל לפלסטינים ששרפו קרוואן ובו משפחה ביו"ש

בשנת 2021, שלושה פלסטינים מבורקא השליכו בקבוקי תבערה לקרוואן במאחז עוז ציון - בזמן שישנו בו ארבעה בני אדם. גזר הדין התקבל לאחרונה, ועל אף שהתביעה הצבאית ביקשה לגזור עליהם 14 שנות מאסר, נגזר על השלושה 70 חודשי מאסר - חמש שנים ועשרה חודשים. אחד הנימוקים המרכזיים לפער במשך המאסר היה כי כתב האישום שניסחה התביעה עצמה לא ייחס לנאשמים מניע לאומני.

>>בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בית בבנימין<<

מגד חלמי מוסא ברכאת, מחמוד סולטאן חליל אלנאבות וג׳האד אחמד עפון ברכה הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא. לפי כתבי האישום המתוקנים, השלושה שוחחו ביניהם על בעיות עם המתיישבים, שלטענתם פלשו לאדמות שבבעלות משפחותיהם. בלילה של 23 באפריל 2021 הם יצאו עם בקבוקי תבערה לעבר המאחז, בזמן ששותפיהם עמדו בתצפית כדי להתריע מפני הגעת כוחות הביטחון.

בקבוק תבערה חדר דרך החלון

השלושה סרקו מספר קרוואנים ובחרו בקרוואן שחלונו היה פתוח, לאחר שהבחינו מבעד לחלון בכלי מטבח תלויים ובאור. בגזר הדין נקבע כי הם "צפו כאפשרות קרובה לוודאי שיש אנשים בקרוואן". אחד מבקבוקי התבערה חדר דרך החלון פנימה והקרוואן החל לבעור. משה ל׳, שהיה בקרוואן בזמן ההצתה, תיאר בעדותו כי במהלך המנוסה נכנס בטעות לחדר השירותים במקום לדלת היציאה, וכי חברו משך אותו החוצה מבעד ללהבות. עמיצור ב׳ העיד כי כשהתעורר הבחין שהכול סביבו בוער, וכי סייע בחילוץ חברו.

בטיעונים לעונש ביקשה התביעה להעמיד את שיקול ההרתעה במרכז ולהטיל על השלושה 14 שנות מאסר. התביעה הפנתה בין היתר לפסיקה שלפיה "במעשי טרור המבוצעים על רקע לאומני, נדחקות לאחור נסיבותיו האישיות של הנאשם".

הסגת גבול ונקמה

אלא שבחוות הדעת המרכזית בגזר הדין נקבע כי במקרה הזה לא הוכח מניע לאומני מובהק. "לא השתכנעתי כי בענייננו בוסס שטיב הרקע למעשים הוא לאומני מובהק כפי שקורה לא אחת", נכתב. על פי הדברים, כתב האישום שהגישה התביעה תיאר הסגת גבול ונקמה, בעוד ש"רקע הנוגע לשיוכם הלאומי או הדתי של נפגעי העבירה לא אוזכר במאום".

זאת בניגוד לכתבי אישום אחרים שבהם התביעה מציינת במפורש כנסיבה מחמירה את כוונת הנאשם לפגוע ביהודים. ארבל קבעה כי ההחלטה לפעול נגד המתיישבים גובשה "מתוך ידיעה ברורה כי מדובר במתיישבים", אך לא הוכח כי נעשתה בשל שיוכם הלאומי או הדתי. אב בית הדין, סא"ל בלה גלפנד, והשופט רס"ן רואי מלינגר הצטרפו לעמדתה.

לצד זאת, בית המשפט קבע כי הסיכון שנוצר לחיי אדם היה משמעותי, וכי יש לתת משקל ממשי לשיקולי הרתעה גם בהיעדר קביעה בדבר רקע לאומני מובהק, בין היתר לנוכח "המצב הביטחוני הנפיץ בעת הנוכחית". מתחם הענישה נקבע בין חמש לתשע שנות מאסר, והעונש הושת בחלקו התחתון של המתחם. על כל אחד משלושת הנאשמים נגזרו חמש שנים ועשרה חודשי מאסר בפועל, וכן תשלום פיצוי בסך 5,000 שקלים לנפגעים. ארבעה שותפים נוספים, ששימשו כתצפיתנים במהלך האירוע, נידונו בשנת 2023 ל-24 חודשי מאסר.

"עד לרף המקסימלי"

בעקבות גזר הדין פנה עו״ד חיים בלייכר ממחלקת נפגעי הטרור בארגון חוננו, המייצג את הנפגעים, לפרקליטות הצבאית בדרישה להגיש ערעור. לפי חוננו, כתב האישום המקורי ייחס לשלושת הנאשמים ניסיון לרצח, אך סעיף זה הומר במסגרת הסדר הטיעון. בפנייה לפרקליטות נכתב כי "המחלוקת על הקרקע אינה מחלוקת אישית בין המחבלים למתיישבים, כפי שכל בר דעת מבין, אלא חלק מסכסוך לאומני". בלייכר ביקש מהפרקליטות לדרוש החמרה בעונשם "עד לרף המקסימלי, או לכל הפחות בשליש העליון".

מדובר צה"ל נמסר כי הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, וכי נגזרו עליהם חמש שנים ועשרה חודשי מאסר בפועל ופיצויים לנפגעי העבירה. עוד נמסר כי בעקבות פסק הדין, התביעה הצבאית בוחנת בימים אלה הגשת ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים.