בית משפט שלום בירושלים קיבל תביעת לשון הרע שהגישו ארבעה תושבים חרדים ממעלה עמוס נגד עיתון "המודיע", בעקבות כתבה שהטילה בין היתר ספק בחרדיותם ובמעמדם כ"בני תורה". השופטת דורית פיינשטיין דחתה את טענות העיתון להגנת אמת בפרסום וקבעה כי סגנון הכתבה היה "מאוד קשה ומזלזל".
מדובר בכתבה שעסקה במחלוקת על הקצאת מבנים לשני גני ילדים במעלה עמוס. לפי פסק הדין, גן שבו למדו ילדים מהציבור הליטאי, שהיה גן ממלכתי-דתי ובאישור משרד החינוך, פעל במבנה יביל ללא ממ"ד. מנגד, גן שבו למדו בנות מהציבור החסידי, שפעל ביידיש והוגדר כמוסד מוכר שאינו רשמי, פעל במבנה קבוע.
המצב עורר התנגדות בקרב הציבור הליטאי. ועד ההורים פנה לתושבים וביקש מהם להגיש התנגדויות למועצה, בין היתר בטענה שהגן החסידי פועל ללא רישיון ובניגוד לתוכנית הבנייה. במכתב האנונימי אף צוין כי ההתנגדות לגן היא חלק ממאבק בכניסת החסידים למעלה עמוס
על רקע המאבק הזה פרסם "המודיע" בספטמבר 2024 כתבה תחת הכותרת "זעזוע בקהילה החרדית במעלה עמוס", ובכותרת המשנה נטען כי "גורמים 'חרדיים' פועלים למנוע מבנים תקניים לגני ילדים מהציבור החסידי".
בכתבה הוזכרו בשמותיהם צבי אולסקר יהונתן גלסנר, יצחק גלזר ואריה קאהן כמי שפעלו נגד הקצאת המבנים - והארבעה הגישו בעקבותיה תביעת לשון הרע בסך 400 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע כי הכתבה חרגה מביקורת לגיטימית על המאבק הציבורי. בין היתר, התובעים כונו "חרדים" במרכאות ונכתב כי הם נחשבים "כביכול 'בני תורה'". השופטת קבעה כי מדובר בביטויים שעלולים להשפיל ולבזות אותם דווקא בתוך החברה שאליה הם משתייכים.
"השימוש במרכאות כפולות ובמילה 'כביכול' נועד להשפיל ולבזות את התובעים בתוך קהילתם", נכתב בפסק הדין. בית המשפט דחה את טענת "המודיע" שלפיה הכינויים שיקפו את העובדה שהתובעים פנו לערכאות אזרחיות ולא לדין תורה, ואף ציין כי העיתון עצמו מנהל הליכים בבתי המשפט.
השופטת הייתה נחרצת גם ביחס לרושם הכולל שיצרה הכתבה: "ההתרשמות הכללית במקרה זה היא קשה", כתבה, וקבעה כי החל מהכותרת ועד לתוכן הדברים הוצגו התובעים כמי ש"מתחזים לחרדים, מתחזים לבני תורה, ופועלים כנגד החינוך החרדי".
חלק משמעותי מפסק הדין הוקדש לאופן שבו פעל העיתון לפני הפרסום. בית המשפט קבע כי "המודיע" לא פנה לאף אחד מארבעת התובעים כדי לקבל את תגובתו לפני פרסום הכתבה. "התנהלות זו אינה ראויה ומנוגדת באופן מפורש לתקנון האתיקה של העיתונים", קבעה השופטת. גם מכתב שנשלח לעיתון לאחר הפרסום ובו דרישה להתנצלות לא זכה להתייחסות.
השופטת מתחה ביקורת גם על בחירת העיתון לעסוק בזהותם הדתית של התובעים במקום במחלוקת עצמה. לדבריה, ניתן היה לסקר את המאבק בין החסידים לליטאים ואת שאלת הקצאת המבנים "מבלי להתייחס לתובעים כמי שאינם חרדים מספיק או כלל לא חרדים". "העיתון לא הציג את הידיעה באופן מאוזן", נקבע בפסק הדין, "ולא נדרש להכפיש את התובעים כדי לחלוק על מעשיהם ועמדתם".
בית המשפט הבחין בין אחד התובעים, יצחק גלזר, לבין שלושת האחרים. בעוד האחרים נשאו בתפקידים ציבוריים ביישוב או במועצה, גלזר לא נשא בתפקיד רשמי. בית המשפט קבע כי העיתון כלל לא הוכיח שהוא קשור לעניין הציבורי שעליו נסובה הכתבה ואף לא הראה כי נקט אמצעי סביר כדי לברר אם הפרסומים בעניינו נכונים.
בהתאם לכך נפסק לגלזר הפיצוי הגבוה ביותר - 70 אלף שקל. שלושת התובעים האחרים יקבלו 40 אלף שקל כל אחד. בנוסף חויב "המודיע" לשלם 35 אלף שקל שכר טרחת עורך דין ו-5,000 שקל הוצאות משפט - ובסך הכול 230 אלף שקל.
מטעם ועד הישוב מעלה עמוס נמסר: "פסיקת בית המשפט מדברת בעד עצמה. אנחנו שמחים ששאר כלי התקשורת החרדיים לא פרסמו את הפייק ניוז המדובר. מודים לד"ר הראל ארנון וצוותו על הייצוג המופתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו