שוטר ותיק ומוערך, ששימש במשך שנים חוקר בתחנת רמלה, נשלח לשמונה חודשי עבודות שירות לאחר שהורשע בתקיפת בת זוגו לעיני שתי בנותיהם הקטינות לאחר ויכוח בבית המשפחה. בית משפט השלום בראשון לציון דחה את בקשתו לבטל את ההרשעה, קבע כי מדובר באירוע אלים וחמור שבוצע על ידי מי שאמון על אכיפת החוק.
על פי כתב אישום שהוגש על ידי המחלקה לחקירת שוטרים, בני הזוג היו נשואים כ-13 שנים והתגוררו עם שתי בנותיהם הקטינות. ביום האירוע, לאחר ויכוחים מתמשכים בין בני הזוג, חזר הנאשם לביתו והבחין בארון שירות שנשבר והוצב מחוץ לדירה. הנאשם התרגז, נכנס לבית, עקר את ידית המקרר, בעט בטלפון הנייד שהחזיקה אשתו, משך אותה בשערות ראשה, היכה אותה באגרופים בפניה ובעט בזרועותיה, בגבה ובכתפיה, בזמן ששתי בנותיהם שהו בסמוך. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת נפיחות והמטומה בעינה השמאלית, סימני חבלה בידיה, והיא סבלה מהקאות, כאבי ראש, סחרחורות וטשטוש ראייה.
במהלך הטיעונים לעונש טענה מח״ש באמצעות עו"ד באיש איינאו כי מדובר באירוע אלימות משמעותי שבוצע בבית המשפחה, המקום שאמור לשמש מבצרה של המתלוננת. התביעה הדגישה כי הנאשם לא רק פגע בשלומה ובביטחונה של בת זוגו, אלא גם באמון הציבור במשטרה, בשל תפקידו כחוקר משטרתי. עוד נטען כי אין מדובר באקט רגעי אלא ב”רצף של מעשי אלימות שנמשכו פרק זמן ממשי”, וכי הנאשם לא נטל אחריות למעשיו, לא הביע חרטה וניהל את משפטו עד תום. התביעה ביקשה להטיל עליו תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
מנגד, ההגנה הציגה שורה ארוכה של עדי אופי, בהם קציני משטרה וחברים לעבודה, שתיארו את הנאשם כחוקר מצטיין, מסור ומוערך. הסנגור טען כי מדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שהקדיש שנים למאבק בפשיעה. עוד הודגש כי אשתו עצמה ביקשה להקל עמו, תיארה אותו כאב מסור לבנותיהם והזהירה מפני הפגיעה שתיגרם למשפחה אם יישלח למאסר. ההגנה ביקשה לבטל את ההרשעה או להסתפק בענישה צופה פני עתיד.
השופטת דורית סבן נוי, דחתה את הבקשה וקבעה כי חומרת המעשים אינה מאפשרת זאת. בגזר הדין כתבה כי מדובר ב”התנהגות שהסלימה מרגע הגעת הנאשם לסף דירתם”, וציינה כי הוא משך את המתלוננת בשערותיה, הכה אותה באגרופים וגרם לה לחבלות משמעותיות. עוד הדגישה כי “מדובר באירוע קשה מבחינת טיב המעשים והשלכותיהם”, וכי המעשים בוצעו בידי מי ששימש שוטר האמון על שמירת החוק והסדר הציבורי.
השופטת מתחה ביקורת גם על התנהלותו של הנאשם לאחר האירוע וכתבה כי “הנאשם, בשום שלב, לא נטל אחריות על מעשיו, לא הביע כל חרטה ועמד על חפותו”. עוד ציינה כי אף שפיטוריו ממשטרת ישראל בעקבות ההרשעה מהווים פגיעה משמעותית עבורו, סוגיית התאמתו להמשיך לשרת כשוטר כבר נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים במשטרה, שהחליטו לפטרו בשל עבירה שיש עמה קלון.
בהתייחסה לחומרת התופעה הרחבה יותר של אלימות במשפחה, הזכירה השופטת את פסיקת בית המשפט העליון שלפיה יש לנקוט “מדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה ואלימות בין בני זוג בפרט”, בשל הפגיעה הקשה בקורבנות והקושי לחשוף עבירות המתרחשות בין כותלי הבית.
לצד זאת, השופטת הביאה בחשבון לקולא את עברו הנקי של הנאשם, את תרומתו המקצועית רבת השנים למשטרה, את עדויות האופי החיוביות שנשמעו בעניינו ואת עמדת המתלוננת שביקשה להקל עמו. למרות זאת קבעה כי האינטרס הציבורי מחייב ענישה מוחשית. בסופו של דבר אימצה את מתחם הענישה שביקשה מח”ש וגזרה על הנאשם שמונה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו