"לא ניתן למנוע הרמטית": עובדים נתפסו בגובה בלי רתמות - המנהלים הבכירים זוכו

במשך כשבע שנים התנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אחד מתיקי הבטיחות המורכבים בענף הבנייה, לאחר שמפקחי משרד העבודה תיעדו שוב ושוב עובדים באתר בנייה בראש העין כשהם עובדים בגובה ללא אמצעי מיגון מתאימים. אלא שבסיום ההליך, שכלל דיוני הוכחות, עדויות ומסמכים פנימיים של החברה, קבעה השופטת מירב קליימן כי בעוד שחברת הבנייה עצמה תורשע בעבירות הבטיחות, שני המנכ"לים המשותפים של החברה, גיא לוי ודורון לוי, וכן את יו"ר ועדת הבטיחות וסמנכ"ל הרכש אבי יחזקאלי יזוכו, לאחר שהוכיחו כי נקטו "אמצעים סבירים" למניעת העבירות וכי אלו בוצעו ללא ידיעתם.

לפי כתב האישום שהוגש לפני כשיקומת שנים, במהלך ביקורות שבוצעו באתר בין פברואר למאי 2017 נמצאו שורת ליקויי בטיחות, בהם עובדים שביצעו עבודות בגובה ללא רתמות בטיחות תקינות וללא מערכות למניעת נפילה. המדינה טענה כי החברה, ששימשה כמבצעת הבנייה באתר, וכן מנהליה הבכירים, היו אחראים לכך שהאתר התנהל "ללא פיקוח אפקטיבי בנושא אבטחת עובדים בגובה". עוד נטען כי למרות ביקורי המפקחים והליקויים שהתגלו פעם אחר פעם, לא נעשו צעדים מספקים למניעת הישנות ההפרות.

במסגרת ההליך הודו והורשעו שני מנהלי העבודה באתר במסגרת הסדר טיעון, אך החברה עצמה ושלושת בעלי התפקידים הבכירים בחרו לנהל הוכחות. המדינה טענה כי עצם מינוי ממוני בטיחות וקיום ישיבות בטיחות "מפעם לפעם" אינם מספיקים כדי להסיר אחריות ממנהלי החברה. לשיטת התביעה, היה על הבכירים לדעת על הליקויים ולנקוט פעולות אפקטיביות יותר כדי למנוע את הישנותם. עוד נטען כי הנאשמים לא הצליחו להראות שננקטו צעדי ענישה מספקים כלפי עובדים שהפרו את הנהלים.

מנגד טענו הנאשמים כי החברה הפעילה לאורך השנים מערך בטיחות רחב ומתקדם, וכי מדובר בחברה ותיקה שזו הפעם הראשונה שבה נפתח נגדה תיק פלילי בתחום הבטיחות. לדבריהם, החברה הפעילה ממוני בטיחות מעבר לנדרש בחוק, ערכה כנסי בטיחות, סיפקה ציוד מגן איכותי לעובדים, קיימה הדרכות בשפות שונות ואף הפעילה מערכות ממוחשבות לפיקוח על עובדים והפרות בטיחות. עוד טענו כי "ביטחון מוחלט אינו בר השגה", במיוחד באתרי בנייה גדולים שבהם מועסקים מאות עובדים במקביל.

אין מחלוקת שהחברה ביצעה את העבירות

בהכרעת הדין קבעה השופטת קליימן כי אין מחלוקת שהחברה עצמה ביצעה את העבירות, ולכן יש להרשיעה. השופטת הדגישה כי מדובר בעבירות מסוג "אחריות קפידה", כלומר עבירות שאינן דורשות הוכחת כוונה פלילית. בנוסף ציינה כי מנהלי העבודה שכבר הורשעו היו עובדי החברה ובעלי תפקיד בה, ולכן הרשעתם משליכה גם על אחריותה הפלילית של החברה עצמה.

עם זאת, בכל הנוגע למנכ"לים וליו"ר ועדת הבטיחות, קבע בית הדין כי הצליחו להוכיח שהעבירות בוצעו ללא ידיעתם וכי נקטו אמצעים סבירים למניעתן. השופטת פירטה שורה ארוכה של פעולות שביצעה החברה: רכישת ציוד מגן "בתקציב בלתי מוגבל", הדרכות בטיחות בשפת האם של העובדים, הפעלת ועדות בטיחות קבועות, העסקת ממוני בטיחות נוספים מעבר לחובה החוקית, ביקורות בטיחות פנימיות, כנסי בטיחות וסנקציות נגד עובדים מפרי נהלים.

השופטת אף ציטטה מעדות אחד ממנהלי הפרויקט בחברה, שאמר: "ציוד הבטיחות זה הדבר הכי חשוב... אם אתה חושד שיכול להיות שהם יעשו משהו שהוא לא בטיחותי, תעצור את הכל תסגור את האתר ושכולם ילכו הביתה". עוד הוצגו במהלך המשפט מסמכים פנימיים, פרוטוקולים של ועדות בטיחות, תיעוד רכישת קסדות ורתמות מחו"ל, ומיילים פנימיים שבהם הודגש כי אין פשרות בנושא הבטיחות.

בהכרעת הדין התייחסה השופטת גם לשאלה המשפטית העקרונית שעמדה במרכז התיק: כיצד יש לפרש את סעיף 222 לפקודת הבטיחות בעבודה, המטיל אחריות פלילית על מנהלים בחברה. לדבריה, לאחר תיקון החוק לפני למעלה מארבעה עשורים, על מנהל המבקש להימנע מהרשעה להוכיח שני תנאים מצטברים: גם שהעבירה בוצעה ללא ידיעתו וגם שנקט אמצעים סבירים למניעתה.

השופטת קבעה כי במקרה הנוכחי התקיימו שני התנאים. לדבריה, לא ניתן לצפות ממנהלים בכירים לעקוב אחר כל עובד באופן אישי באתר שבו מועסקים מאות עובדים. "לא ניתן למנוע הרמטית הפרת הנחיות ע"י עובד פרטני", כתבה, והוסיפה כי הרשעה בנסיבות כאלה הייתה הופכת את ההגנה הקבועה בחוק ל"אות מתה". עוד ציינה כי קיימת "מקבילית כוחות" בין היקף האמצעים שנוקט מנהל למניעת עבירות לבין שאלת הידיעה שלו על ביצוען בפועל.

עוד נקבע כי קיימת חלוקת אחריות פנימית בין שני המנכ"לים, כאשר האתר בראש העין היה באחריותו של גיא לוי ולא של אחיו דורון, דבר שחיזק את המסקנה שלפיה לפחות לגבי דורון לוי העבירות בוצעו ללא ידיעתו.

בסיום הכרעת הדין הרשיעה השופטת את החברה בלבד בעבירה של העסקת עובדים בגובה ללא אמצעי מיגון מתאימים, וזיכתה את שלושת בעלי התפקידים הבכירים.