"ערבי מסריח": הותקף במסעדה בגלל שביקש לשטוף ידיים

בקשה פשוטה לשטוף ידיים במסעדת אוכל רחוב במרכז הארץ, הפכה בתוך דקות לאירוע אלים שכלל קללות גזעניות, שליפת סכין, תקיפה קבוצתית ופציעה בראש. כעת קבע בית משפט השלום כי אחד המעורבים, בן 34, אשם בכל העבירות שיוחסו לו והרשיע אותו לאחר שקבע כי גרסת המתלונן הייתה אמינה, בעוד גרסת הנאשם הייתה רצופת סתירות.

מהכרעת הדין עולה כי האירוע התרחש בשעות הערב לפני כשנה כאשר המתלונן הגיע עם חברו לחניה סמוכה למסעדה. המתלונן, שלדבריו ידיו התלכלכו במהלך טיפול באופנוע, נכנס למקום וביקש לשטוף אותן. לפי כתב האישום, הנאשם אמר לו: "תצא מפה, זה מקום של אוכל, אתה לא משלנו, ערבי מסריח". בהמשך, כך נקבע, שלף הנאשם סכין מכיסו ונופף בה לעבר המתלונן וחברו.

העימות הידרדר במהירות לאלימות קשה. נאשם נוסף הגיע כשהוא אוחז סכין ובקבוק זכוכית, והשלושה תקפו יחד את המתלונן. אחד מהם היכה אותו בבקבוק שנשבר על ראשו, אחרים סטרו לו והכו אותו, ובמקביל נגרם נזק לרכב שבו הגיע. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חתך בראש, נפיחות ביד שמאל וחתכים נוספים, והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים הלל יפה.

התביעה טענה כי בידיה ראיות מוצקות הכוללות עדויות, תמונות החבלות, מסמכים רפואיים ומצלמות גוף. לשיטתה, המתלונן וחברו זיהו בבירור את הנאשם כמי שהחזיק סכין, איים והשתתף בתקיפה. עוד הודגש כי עדות המתלונן הייתה "סדורה, קוהרנטית ואותנטית", וכי הוא אף הודה שלא נשאר פסיבי והחזיר מכות מתוך הגנה עצמית.

מנגד, ההגנה טענה כי הנאשם כלל לא החזיק סכין אלא גז מדמיע שנפל מכיסו. לדבריו, הוא רק אמר למתלונן בנימוס שהמקום נוקה וכי עדיף שישטוף ידיים במקום אחר. עוד נטען כי המתלונן הוא זה שהתלהם, איים שיחזור עם חברים ועשה תנועה של אקדח. ההגנה הוסיפה כי אין ראיה פיזית לסכין, לא נתפס כלי נשק בזירה ולא קיימים עדים אובייקטיביים שמחזקים את גרסת התביעה.

השופט אלכס אחטר דחה את קו ההגנה וקבע כי הוא נותן "אמון מלא" בגרסת המתלונן ובעדויות העדים מטעמו. לדבריו, עדות המתלונן נתמכה בראיות חיצוניות, בסרטון, בתמונות ובמסמכים רפואיים. מנגד, נקבע כי הנאשם "צמצם את חלקו", "הרחיק את עצמו" מהאירוע, וכי גרסתו הייתה "מונחית" ו"לא אותנטית". עוד כתב השופט כי עדותו של הנאשם הייתה "רצופה בסתירות".

בהכרעת הדין הוסיף השופט כי גם היעדר תפיסת הסכין אינו יוצר ספק סביר, שכן עדויות המתלונן וחברו היו עקביות וברורות. הוא ציטט פסיקה קודמת שלפיה אין חובה על התביעה להציג את הראיה "המקסימלית", אלא די בראיה מספקת לצורך הרשעה. בסיום הכריע בית המשפט והרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה כדי לבצע פשע על ידי שניים או יותר, החזקת סכין שלא כדין, איומים וחבלה במזיד ברכב.