"גן עדן לאנסים": שי לי עטרי בתגובה ראשונה להחלטת העליון

שי לי עטרי פרסמה היום (שני) תגובהלהחלטה על איסור פרסום שמו של החשוד במעשה האונסשעליו התלוננה. סרטון אמרה עטרי: "החלטת בית משפט עליון אחרי מה שעברתי היא אגרוף בבטן שלי היום. אחרי שלושה גלגולים עכשיו אומרים לנו בעצם להחזיר את כל הדבר הזה מהתחלה.

"זאת אומרת, מה אומרים לנפגעות? לכי תעשי את כל המסלול מהתחלה, כל מה שעשית עד עכשיו ירד לטמיון. וזה לא המקרה רק שלי, אנחנו כבר רואים, ככה נראית הדרך של נפגעות ונפגעי עבירה במדינת ישראל. ככה זה נראה".

עטרי הוסיפה ואמרה: "מי יאשים אותנו? אנחנו נאלצים להיאבק לא רק בפוגע, אלא גם במערכת, ולהוציא אנרגיות וכוחות ומשאבים שאין לנו. וכמה משקל יכול לקבל החשש לחייו של חשוד שיפגע בעצמו על פרסום שמו כמובן, לא על מה שהוא עשה. בזמן שאנחנו, נפגעים ונפגעות, עוברים ניסיונות אובדניים ביום-יום במדינה שהפכה גן עדן לאנסים. וזה מתיש, וזה מייאש, וזה חייב להשתנות כי לא מדובר בתקלה. מדובר בצורת התנהלות קבועה וזה חייב להשתנות בדחיפות".

בית המשפט העליון (השופט שטיין) קיבל באופן חלקי את ערעורו שלהחשוד בעבירות מין חמורות בשי-לי עטרי,וביטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה התרחיש של התאבדות החשוד בעקבות פרסום שמו ברבים טעון הוכחה באמצעות חוות דעתו של פסיכיאטר.

בית המשפט העליון קבע שתרחיש ההתאבדות והסתברותו, ניתן להוכחה גם על ידי מומחים אחרים, כדוגמת פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי שקיבל הכשרה מתאימה. כמו כן, בית המשפט העליון מצא כי ההליך שהתקיים קודם לכן בבית משפט השלום לא מוצה בשל אי-בהירות הכללים אשר קובעים כיצד יש להוכיח ״נזק חמור״ לחשוד, שלפי החוק יכול להצדיק הטלת איסור על פרסום שמו.

לילי בן עמי, מנכ"לית פורום מיכל סלה, אמרה בתגובה להחלטת בית המשפט שלא להתיר את פרסום שמו של החשוד: "ההחלטה שלא לפרסם את שמו של החשוד באונס היא לא פרט טכני – היא אמירה ערכית שמעצבת מציאות. צריך לומר בצורה ברורה: בעבירות אלימות פליליות, ובפרט בעבירות מין, פרסום השם הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה משלוש סיבות מוצקות: גם לצורך הגנה על הציבור, גם כדי לאפשר לנפגעות נוספות להתלונן ולגייס ראיות משפטיות למשפט צדק, וגם כדי לייצר הרתעה אמיתית", אמרה סלה.

היא הוסיפה עוד כי "הטענה שיש להסתיר את שמו מחשש לפגיעה נפשית בו ממחישה עד כמה הסולם הערכי התהפך. הדאגה למצבו הנפשי של החשוד לא יכולה לגבור על הזכות הבסיסית של הציבור לביטחון, על ההגנה על נפגעות ועל תהליך הריפוי שלהן. הסתרת השם לא מגינה על החברה, היא מגינה על התוקף. אם אנחנו רוצות לשבור את מעגל האלימות, צריך להעביר את המסר ההפוך: באלימות אין חושך ואין שתיקה – יש אחריות, יש שקיפות, ויש השלכות".