חשש להתאבדות בעקבות פרסום שמו: התקבל ערעור החשוד באונס שי לי עטרי

בית המשפט העליון (השופט א' שטיין) קיבל באופן חלקי את ערעורו של החשוד בעבירות מין חמורות בשי-לי עטרי, וביטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה התרחיש של התאבדות החשוד בעקבות פרסום שמו ברבים טעון הוכחה באמצעות חוות דעתו של פסיכיאטר.

בית המשפט העליון קבע שתרחיש ההתאבדות כאמור והסתברותו, ניתן להוכחה גם על ידי מומחים אחרים, כדוגמת פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי שקיבל הכשרה מתאימה. כמו כן, בית המשפט העליון מצא כי ההליך שהתקיים קודם לכן בבית משפט השלום לא מוצה בשל אי-בהירות הכללים אשר קובעים כיצד יש להוכיח ״נזק חמור״ לחשוד, שלפי החוק יכול להצדיק הטלת איסור על פרסום שמו.

בית המשפט העליון הורה, על כן, כי בית משפט השלום יבחן מחדש את סיכויי ההתאבדות של החשוד בעקבות התרת הפרסום, ויאזנם אל מול העניין שיש בפרסום שמו.

בתוך כך, נקבע כי החשוד יהיה חייב להעמיד את עצמו לבדיקה אצל מומחה ניטרלי או מומחה שימונה על ידי בעלות הדין הניצבות מולו: המדינה והמתלוננת שי-לי עטרי יחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ככל שהדבר יתבקש. עוד נקבע כי עורכות הדין המייצגות את המדינה ואת עטרי תוכלנה לחקור את המומחית מטעם החשוד, בין אם תוגש חוות דעת מטעמה, ובין אם החשוד יסתפק בהגשת מכתבה.

בית המשפט העליון גם הדגיש את חשיבות פרסום שמו של החשוד לא רק כאמצעי המגשים את עקרון פומביות ההליך המשפטי ואת זכות הציבור לדעת, אלא גם כמהלך שמאפשר העברה של חוויית הבושה מהמתלוננת אל החשוד, המהווה צעד נוסף בתהליך האיחוי ומעודד מתלוננות נוספות להגיש את תלונותיהן. 

לילי בן עמי, מנכ"לית פורום מיכל סלה, אמרה בתגובה להחלטת בית המשפט שלא להתיר את פרסום שמו של החשוד: "ההחלטה שלא לפרסם את שמו של החשוד באונס היא לא פרט טכני – היא אמירה ערכית שמעצבת מציאות. צריך לומר בצורה ברורה: בעבירות אלימות פליליות, ובפרט בעבירות מין, פרסום השם הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה משלוש סיבות מוצקות: גם לצורך הגנה על הציבור, גם כדי לאפשר לנפגעות נוספות להתלונן ולגייס ראיות משפטיות למשפט צדק, וגם כדי לייצר הרתעה אמיתית. הטענה שיש להסתיר את שמו מחשש לפגיעה נפשית בו ממחישה עד כמה הסולם הערכי התהפך – הדאגה למצבו הנפשי של החשוד לא יכולה לגבור על הזכות הבסיסית של הציבור לביטחון, על ההגנה על נפגעות ועל תהליך הריפוי שלהן. הסתרת השם לא מגינה על החברה – היא מגינה על התוקף. אם אנחנו רוצות לשבור את מעגל האלימות, צריך להעביר את המסר ההפוך: באלימות אין חושך ואין שתיקה – יש אחריות, יש שקיפות, ויש השלכות".