הסרטון שתיעד הוכיח: "ניקוי הפנים" הפך לתקיפת קשישה בבית אבות

קשישה בת 89, דמנטית וללא יכולת תקשורת, הותקפה באלימות על ידי מטפל בבית אבות בעת ש"ניקה את פניה" לכאורה. הקשישה ישבה לאכול בחדר האוכל בבית אבות ואז ניגש אליה המטפל וניגב את פניה בחוזקה שוב ושוב עד שהותיר על פניה סימנים.

סרטון שתיעד את האירוע הוביל את בית משפט השלום לקבוע: לא מדובר בתקיפה קלה, אלא בעבירה של תקיפת חסר ישע שגרמה חבלה של ממש.

על פי כתב האישום, הנאשם הועסק כמטפל בבית האבות "מרכז אזורי לקשיש". לפני כשנתיים בחצי, בעת שהקשישה א', שהיתה כבת 90, ישבה בחדר האוכל ואכלה, ניגש אליה הנאשם במסגרת תפקידו, הסיר באגרסיביות את סינר האוכל מצווארה וניגב בחוזקה את פיה באמצעותו.

בהמשך הסיר סינר נוסף וניגב בחוזקה ובאגרסיביות את פיה ולחץ בכוח על אפה ואזור פניה במשך מספר שניות. לאחר מכן הסיר סינר שלישי וניגב שוב בחוזקה את אפה ופיה. כתוצאה ממעשיו נגרמו לקשישה חבלה באף ושריטה בשפה התחתונה.

מהי "חבלה של ממש"?

במענה לכתב האישום הודה הנאשם בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי, אך כפר בכך שנגרמה חבלה של ממש. לטענת ההגנה, מדובר בפגיעה מינורית וחולפת. 

התביעה טענה מנגד כי יסודות העבירה מתקיימים במלואם, וכי הסימנים שנותרו על פניה של נפגעת העבירה מגבשים חבלה של ממש, לצד מכאוב הנלמד מן הסרטון ומתיעוד רפואי. לשיטתה, די בביטוי מוחשי לחבלה ואין צורך בפגיעה חמורה או קבועה.

השופט אחסאן חלבי קבע כי השאלה המרכזית היא האם הפגיעות עולות כדי "חבלה של ממש". מן הראיות שהוגשו בהסכמה, לרבות תמונות ותיעוד רפואי, עלה כי לנפגעת נגרמה חבלה באף ושריטה בשפה, והדבר אף אושר בחקירות הנאשם. השופט הדגיש כי לא רק שקיים ביטוי ויזואלי חיצוני מוחשי, אלא שהחבלות נתמכו בתעודות רפואיות ובמעקב סיעודי.

בהתייחס לסרטון שתיעד את האירוע קבע השופט כי הוא מלמד על "הפעלת כוח שאינו מותאם ואינו סביר", וכי הבעות המכאוב על פניה של נפגעת העבירה אינן מותירות ספק באשר לעוצמת הכוח שהופעל.