גניבת נשק צבאי, סמים ופוסט טראומה: בית המשפט העדיף שיקום על מאסר

גניבת נשק צבאי מסוג M-16 בעיצומה של מלחמה מובילה בדרך כלל לשנות מאסר ארוכות. במקרה חריג אחד, שבו היה מעורב צעיר פוסט טראומטי שאיבד את חברו במסיבת נובה ועבר הליך שיקום ממושך, בחר בית המשפט בעונש שונה: תשעה חודשי עבודות שירות במקום מאסר בפועל, לצד צו מבחן, מאסר על תנאי ופיצוי של 5,000 שקלים לחייל שממנו נגנב הנשק.

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר דיוני בעבירות של גניבת נשק, נשיאת נשק ותחמושת והחזקת סם לצריכה עצמית. האירועים התרחשו בסוף אוקטובר 2023, ימים ספורים לאחר מתקפת חמאס. הנאשם, צעיר כבן 28, איבד את חברו הטוב שנרצח במסיבת נובה, וחווה מצוקה נפשית חריפה ותחושות חרדה קיומיות.

במהלך שהותו בדירת חברה, הבחין בנשק מבצעי מסוג M-16 שהותיר במקום חייל מילואים, נטל את הנשק והתחמושת, העבירם לרכבו והחביאם תחילה בבית הוריו ובהמשך בפיר אשפה סמוך למקום מגוריו. במקביל רכש סמים לשימוש עצמי. הנשק אותר כעבור ימים אחדים, והנאשם נעצר והועמד לדין.

במסגרת הטיעונים לעונש עמדה הפרקליטות על החומרה היתרה של עבירות נשק, במיוחד בתקופת מלחמה. לדבריה, גניבת נשק צבאי ונשיאתו פוגעות פגיעה קשה בביטחון הציבור, ומדיניות הענישה בשנים האחרונות מחייבת החמרה והעדפת שיקולי הרתעה. עם זאת, נוכח הנסיבות החריגות של המקרה והליך השיקום הממושך שעבר הנאשם, ביקשה הפרקליטות לחרוג ממתחם הענישה ודרשה מבית המשפט לגזור על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית - סטייה משמעותית לקולה ממתחם הענישה המקובל במקרים מסוג זה, העומד על 30 עד 60 חודשי מאסר.

סנגורו של הנאשם, עו"ד אבי כהן, ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן במלואן ולהימנע לחלוטין ממאסר בפועל. הסנגור תיאר את מצבו הנפשי הקשה של הנאשם, שאובחן כסובל מפוסט טראומה ונכות נפשית בשיעור של 40%, את ההתמכרות לסמים שממנה נגמל, ואת ההליך הטיפולי האינטנסיבי שעבר. לדבריו, המעשה בוצע באופן ספונטני מתוך פחד קיומי ורצון להגן על משפחתו, ולא מתוך כוונה עבריינית.

עוד הודגש כי הנאשם נעדר עבר פלילי, לקח אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה עמוקה, ומשקיע מאמצים ממשיים בשיקום חייו, לרבות טיפול פסיכיאטרי, השתלבות בקבוצות גמילה, התנדבות בהוסטל לבעלי צרכים מיוחדים ועבודה סדירה.

בגזר הדין קבעה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מרב גרינברג, כי אין מחלוקת בדבר חומרת המעשים וכי עבירות נשק הן "מכת מדינה" המחייבת החמרה והעדפת האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים. עם זאת, הדגישה כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, שבו העבירות בוצעו על רקע מצוקה נפשית עמוקה בעקבות טבח 7 באוקטובר ורצח חברו של הנאשם, וכי כתב האישום תוקן כך שישקף את הנסיבות המקלות ואת היעדר המניע הפלילי במעשיו.

עוד נקבע כי הנאשם עבר הליך שיקומי ממושך, עמוק ורציני, שהביא לירידה משמעותית ברמת הסיכון הנשקפת ממנו, וכי שליחתו למאסר בפועל עלולה לקטוע את רצף הטיפול ולערער את מצבו הנפשי.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש לחרוג ממתחם הענישה מטעמי שיקום, אך לא להסתפק בענישה טיפולית בלבד, וגזר על הנאשם עבודות שירות ופיצוי לחייל שממנו נגנב הנשק. השופטת גרינברג הדגישה כי מדובר באיזון עדין בין חומרת המעשים לבין סיכויי השיקום הגבוהים שהוכחו לאורך ההליך.