הצעת החוק החדשה שמקדם יריב לוין - מסוכנת ורק תפגע באמון

ח"כ אריאל קלנר הציע כי שר הביטחון יוכל - בעת מצבי חירום או מלחמה, תוך התייעצות עם שר המשפטים - לקצוב ולצמצם את קצב הדיונים במשפטים המתנהלים בבתי המשפט "אם קיים חשש לפגיעה בביטחון המדינה".

קשה להכחיש כי כוונת ההצעה אינה להסדיר בעיה משפטית כללית, אלא להתערב באופן ניהול משפטו הנוכחי של ראש הממשלה. השלכותיה כוללות פגיעה חמורה בשלטון החוק.

תומכי נתניהו צודקים בדבר אחד: הדין הישראלי יוצר מצב בלתי נסבל, שבו יכול יועץ משפטי בלתי נבחר, אם רצונו בכך, לנצל לרעה את סמכותו ולהחליף את השלטון הנבחר ללא בקרות חיצוניות כנהוג בדמוקרטיות מערביות. בישראל, באופן יוצא דופן, יכול תובע להגיש כתב אישום בעבירות חמורות נגד כל אדם, ומשרתי ציבור נבחרים בכלל זה, ללא בקרה חיצונית או שיפוטית מוקדמת.

עוצמה בלתי מפוקחת כזאת מזמינה ניצול לרעה: לעולם לא נדע אם הטענות בדבר ניצול לרעה של הכוח הזה ממניעים אישיים או פוליטיים בענייניהם של יעקב נאמן ורפאל איתן, שזוכו, היו נכונות. לעולם לא נדע אם סגירת תיקו של אריק שרון הונעה ממניעים פוליטיים, כפי שחשד כנראה אמנון אברמוביץ'. קשה לבדוק כיום מדוע יצחק רבין לא הועמד לדין לאחר שנמצאו ברשותו כספים בשווי דירה בתל אביב, שהוא (ולא הדוד של אשתו, שבחשבונו הוטמנו הכספים) קיבל לדבריו בתמורה לעבודות פרטיות אצל גורמים זרים ללא אישור חוקי בהיותו שגריר מכהן. עצם העובדה שאיננו יכולים לדעת את התשובות לשאלות האלה מסבירה מדוע אוהדיו של פוליטיקאי בכיר המועמד לדין אינם רוחשים אמון ברשויות התביעה.

אף על פי כן, אין מתקנים עוול בעוול. הצעת החוק של קלנר, אם תתקבל, תיצור חוסר אמון מוצדק במניעיהם של שר הביטחון ושר המשפטים אם יעכבו את ניהול משפטו של העומד בראש הממשלה שמינה אותם. את סמכויות היועמ"ש ראוי היה לרסן לכתחילה, ואף עתה יש להעמידן על ההיקף הנהוג במדינות המערב, אך הותרתן בעינן והוספת סמכות לגוף פוליטי ליצור עיכובים במשפטו של פוליטיקאי מחמירות מצב בעייתי מעיקרו.

חוקים צריכים להיות כלליים, ולא להיתפר במיוחד למידותיו של מקרה פרטי זה או אחר. לכן הסביר הרמב"ם במורה נבוכים: "אין החוק שועה אל החריג, ואין החקיקה מותאמת למיעוט... אלא ראוי שהנהגת התורה תהיה מוחלטת, מיועדת לכולם, אפילו הדבר מתאים לאנשים מסוימים ולא מתאים לאחרים". החוק הכללי שמציע ח"כ קלנר הוא מסוכן ומזמין ניצול לרעה לא פחות מהמצב המשפטי הגרוע שאותו הוא נועד לתקן כביכול.

הכותב הוא רקטור המרכז האקדמי פרס