"היועצת מארץ עוץ": מדוע הדחת היועמ"שית הייתה בלתי נמנעת?

אין לקנא בכתבי המשפט, שנאלצים לעקוב ולשחזר את תולדות גלי בהרב-מיארה ולבדוק את כל הניואנסים של הליכי הפיטורים וההדחה של יועץ משפטי. זה פשוט לשפוך את מי הביורוקרטיה מאמבטיית הדמוקרטיה. רק היועצת, יועציה ומעריציה שכחו את אותה דמוקרטיה במהותה.

הרי בדמוקרטיה מתוקנת, היועצת המשפטית בהרב-מיארה הייתה מציעה את התפטרותה ביום הראשון לכהונת הממשלה. כך היה מאז ומעולם, גם בישראל. לא היה צריך להגיע להליך של הדחה. אלא שכל התפקיד המנופח הזה של היועץ המשפטי לממשלה הוא בעיה, שאוולין גורדון כינתה כבר לפני יותר מ-25 שנה "היועץ מארץ עוץ".

מעורר תשאות, כיצד עורכת הדין בהרב-מיארה מגינה בחירוף נפש על התפקיד שאין לו למעשה עיגון חוקתי או חוקי במדינת ישראל. וכך יכולה בהרב-מיארה לכתוב לממשלה מעין משפט פרידה בטרם ישיבת הממשלה אתמול: "ההחלטה לשנות את דרך סיום כהונת היועץ המשפטי לממשלה מנוגדת לדין מיסודה, כך גם כל הדרך שנועדה לסיים אותה".

מי שתמצת את הצורך הדחוף בפיטורי היועמ"שית היה שר החוץ גדעון סער, שאחראי למינוי לפני שלוש וחצי שנים: "היועמ"שית לא מצילה את הדמוקרטיה אלא פוגעת בה... דווקא היא זאת המבקשת כוח מוחלט גם לחרוג מתפקידה", אמר סער במארס השנה. "זה הליך שצריך לנקוט בו במקרים נדירים".

מי פה שומר הסף?

יש אין ספור מקרים שבהם היא נהגה בדרך שנוגדת את עקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים. למשל, טרפוד ועדת החקירה לנושא הרוגלות. מי פה אמור להיות שומר הסף הציבורי? הממשלה נבחרת העם או מי שמתיימרת להיות שומרת סף מטעם עברייני הדיגיטל הבריונים? ברור שאם הממשלה מוצאת לנכון לחקור בנושא, אז צריך לחקור.

מנגד, נושא ועדת החקירה לאירועי 7 באוקטובר. זה מחדל. היא התעקשה משך חודשים ארוכים על כך שהממשלה חייבת למנות ועדת חקירה ממלכתית. יש לכך משמעות. אבל ברור שהממשלה רצתה למנות ועדת חקירה אמיתית ולא ממלכתית, מאחר שהמשמעות של ועדה כזאת ברורה. היועמ"שית הייתה צריכה לעזור לממשלה למצוא את הפורמט המתאים לוועדה היחודית ולעגן אותו בחוק. היא לא עשתה את זה.

היא סיבכה את הליכי הדחת ראש השב"כ ומינוי בכיר בטחוני אחר במקומו. בזמן מלחמה זאת חבלה בביטחון. האם יש ספק כלשהו שלשב"כ דרוש ראש שב"כ סמכותי במשרה מלאה שנהנה מאמון ראש הממשלה? בנוסף, היא הקלה ראש באיומים על חיי ראש הממשלה ועל האכיפה המוגברת הנדרשת במצב זה, וכמובן העניקה רוח גבית לתנועה שלמה של ציבור התומך בה.

אנחנו נמצאים במצב שבו יש אזרחים על סף משבר נפשי משום שגלי בהרב-מיארה הפכה בעיניהם לקו ההגנה האחרון לפני הדיקטטורה. מוטב להירגע. הממשלה לא הצליחה משך יותר משנתיים וחצי להזיז אותה - צריך לקוות שמיארה תעזור לכולנו ותלך מיוזמתה הביתה.