יש רגעים שבהם הנשימה נעתקת; רגעים שאין בהם טובים או רעים, נכון או לא נכון. רגעים כאלה שמשאירים אותם עם "נכון, אבל...".

אחד מהרגעים האלה הוא כשבית המשפט נאלץ לקבוע מי יותר אמא. מי יותר אבא. מי יזכה להרים, לגדל, לדאוג ולטפח תינוקת שכולם ייחלו לבואה. התינוקת סופיה, שם בדוי, כי אף אחד לא רוצה שיצביעו על ילדה שכולם רוצים אותה.

"אמא", היא תקרא יום אחד, ואמא תסתובב ותרוץ לחבק ותרגיש את כל העולם שלה מתמלא. מתנחם. מתכרבל. בצד השני של היקום, גם אם הוא בשכונה הצמודה, מישהי אחרת תרגיש את הכאב המפלח הזה, של האין.

עניין מסובך שבתוכו ילדה

היא שלה. היא חיכתה לה. במשפחה מספרים שיש להן תווי פנים דומים. אולי העיניים. החיוך. בשר מבשרה, שנטמע אצל אחרת ומאז העולם התהפך.

טעות חמורה, חריפה, כזו שאסור תקרה, יצרה מציאות הזויה שבה בית המשפט נדרש להחליט מי יגדל את הפעוטה, כאילו חסרות לנו צרות בעולם.

סופיה, התנחמי בידיעה ששני זוגות ההורים רצו אותך; שיש לך שתי אימהות, שני אבות, המון הורים שנלחמו עלייך, ולא ויתרו, עד שנאלצו לתת לדין להכריע

בבית המשפט של החיים אף אחד לא יכול לקבוע מי יותר הורה: זה שמגדל, מאכיל, לוקח לטיפולים רפואיים ולחוגים, או זה שמספר את הסיפור לפני השינה מרחוק, שמתגעגע, שמייחל למגע, ששולח נשיקות באוויר, שמתפלל לפגישה. הורות היא דבר מורכב, אומרים לנו תמיד, אבל במורכבות כזו יש עולם ומלואו, שמשפיע על חיים שלמים. של ילדה, של הורים, של אחים, של הסביבה הקרובה והרחוקה.

קטגוריית "ההורה על פי דין", שלפיה נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה - היא קשוחה. הורות גנטית, הסבירה השופטת, לא מספיקה. כי לא פעם ולא פעמיים, במקרים שבהם מעורבת הרווחה ובחשש לפגיעה בפעוט על ידי הוריו, נדרש בית המשפט להכריע מי יותר הורה. אבל כשהאמא אינה פונדקאית מבחירה, העניין מסובך, ובתוכו, ילדה.

"משפט שלמה המודרני", כונתה פרשת סופיה, שבה שתי נשים טענו לכתר ההורות על הילדה. במשפט שלמה התנ"כי זכתה זו שהעדיפה את טובת היילוד, שהסכימה לוותר - ובלבד שהוא יחיה.

וכאן, שני זוגות ההורים דואגים, מייחלים. רוצים את הטוב שבעולם עבור ילדה שעוד לפני שנולדה הפכה לפרשה - כל זה לצד התמודדות בריאותית לא פשוטה. אז שלמה המודרני נאלץ לקבוע מי יותר הורה. יש גנטיקה, יש גידול, הכל נכון, אבל...

וסופיה, התנחמי בידיעה ששני זוגות ההורים רצו אותך; שיש לך שתי אימהות, שני אבות, המון הורים שנלחמו עלייך, ולא ויתרו, עד שנאלצו לתת לדין להכריע.

ואת תגדלי ותתנהלי בעולם בידיעה שאת חשובה, שאת עולם ומלואו, ולא סתם "פרשה". ויש לך הורים שאוהבים אותך ודואגים לך ורוצים אותך. פי שניים.

בת־חן אפשטיין אליאס || על "משפט שלמה" המודרני