ביהמ"ש העליון החמיר בעונשם של סוחטי "דמי החסות" מטורעאן

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר משמעותית את עונשם של האחים חמזה ונאיף דחלה, שהורשעו בסחיטת דמי חסות מתושבי היישוב טורעאן.

השופט יוסף אלרון, בהסכמת השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, גזר על חמזה דחלה 7 שנות מאסר בפועל ועל אחיו נאיף 6 שנות מאסר, במקום 36 ו-31 חודשים בהתאמה שנגזרו עליהם בבית המשפט המחוזי.

על פי כתב האישום המתוקן, השניים ניהלו מסכת עבריינית מתמשכת של סחיטה באיומים והטלת אימה על תושבי היישוב. פעילותם העבריינית כללה איומים על מגוון רחב של קורבנות - החל מבעלי חלקות אדמה, דרך בעלי חנויות אטליז ורפתות, ועד למהנדסים. האחים דחלה התערבו בכל היבט של החיים העסקיים והחברתיים ביישוב, תוך שהם מציגים עצמם כ"אדוני הארץ".

שיטת הפעולה של האחים כללה דרישת תשלומים עבור "שירותי הגנה" שכלל לא היו נחוצים, התערבות במכירת קרקעות ודרישת חלק מרווחי המכירה. לפי פסק הדין, הקורבנות נאלצו להכפיף את רצונם ושלוותם לדרישותיהם הכספיות של המשיבים, שגובו באיומים קשים.

בפסק דינו המנומק, הדגיש השופט אלרון את הצורך בשינוי מגמה בענישה על עבירות מסוג זה. "הגיעה העת להעלאה ממשית של רף הענישה בפועל - למען יראו וייראו", כתב השופט. הוא הוסיף כי בעבירות חמורות של דמי חסות, במיוחד כשמדובר בריבוי עבירות ובמסכת עבריינית מתמשכת ושיטתית, ראוי לגזור עונשי מאסר משמעותיים של עד 10 שנים ואף יותר.

החלטת בית המשפט העליון מתכתבת גם עם תיקון מס' 146 לחוק העונשין, שבמסגרתו נוספה עבירה ייעודית וחמורה שעניינה גביית "דמי חסות". התיקון משקף את עמדתו הערכית של המחוקק ביחס לחומרת העבירות הללו ואת הצורך בענישה הולמת ומרתיעה.

בסיכום פסק הדין, כתב השופט אלרון דברים נוקבים: "תושבי היישוב טורעאן מביטים אלינו, זועקים את זעקתם ומבקשים מאיתנו כי נצילם מידם הכבדה של אלו אשר הפכו את החיים ביישובם השלו, למקום שהשלווה והרוגע אינם שוכנים בו יותר". עם זאת, בשל הסדר הטיעון והודאת הנאשמים, ובהתאם לכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, הוחלט על החמרה מתונה יותר מהרף המרבי שצוין.