קרבות שכנים: הילד ננשך בדרכו מבית הספר, בעלי הכלב מכחישים

בני זוג שכלבם נשך נער כבן 14 יפצו אותו בסכום של 130 אלף שקלים, כולל שכר טרחת עורך דין, אף שהשניים הכחישו מכל וכל כי כלבם הוא שנשך את הנער.

לפי התביעה, הנער, תלמיד כיתה ח', הלך לביתו בדרכו מבית הספר. לפתע זינק עליו כלבם של הנתבעים, שכניו לרחוב, שהסתובב ללא השגחה, תקף אותו ונשך אותו, והוא נפגע בעיקר מנשיכה עמוקה באמַת ידו הימנית. התובע טען כי בעקבות הנשיכה הוא פונה באמבולנס לבית חולים, שם בוצעה תפירה של הפצע, והוא הונחה לקבל שיקום רפואי. עוד טען לנכות שנגרמה לו עקב האירוע.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי ככל שהתובע הותקף בידי כלב, טענה המוכחשת על ידיהם, הוא הותקף בידי כלב שאינו שלהם. נוסף על כך, הם חלקו על שיעור הנזק שלו טען התובע. הנתבעים אף הגישו תביעת נגד, שבה טענו כי התובע הגיש נגדם תלונה שקרית במשטרה ולווטרינר העירוני, אך במהלך ניהול ההליך חזרו בהם הנתבעים מתביעת הנגד, וזו נמחקה.

בא כוחם של הנתבעים טען כי הנער לא הוכיח את "עצם קיומו של אירוע נשיכת כלב הנטען, להבדיל מחבלה למשל מנפילה סתם", והוסיף: "ילד בן 14, אני לא יודע מה היחסים שלו עם ההורים שלו... ראינו שההורים שלו די פושרים לגבי התביעה הזו, ואם חלילה קנו לו אתמול את אותו סווטשירט יפה, אז הוא לא רוצה להגיד שהוא ננשך סתם.

"אולי הוא לא רוצה להצטייר כפחדן מול האחים שלו? יש 101 סיבות שהוא יכול להפיל את זה עליהם... יש ילדים בני 14 שממציאים סיפורים... משיקולים שלהם, חברתיים, מול ההורים. אני לא יודע מה הסיבה שלו להמציא סיפור".

מנגד, אמו של הנער מסרה בעדותה כי הילד צעק לה, בזמן שהפרמדיק התקשר אליה: "אמא, אמא, תקף אותי האסקי, כלב האסקי תקף אותי, נשך אותי ביד, אני הולך למות". שכנה שהיתה עדה לחלק מהאירוע העידה: "שמעתי צרחות, צעקות של מישהו. יצאתי לגינה וראיתי ילד צורח וכלב בורח".

השופטת, שקיבלה את התביעה, ציינה בהחלטתה: "עדותם של הנתבעים היתה לא מהימנה. התנהגותם לאחר האירוע מחזקת את המסקנה שהנשיכה בוצעה בידי כלבם, וכי הם לא הוכיחו את טענותיהם ביחס לגדר שסביב הבית".