מחדל רודף מחדל, אסון רודף אסון - המשותף להם: "תרבות רעה"

"תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו. בתוך גופים ציבוריים, ובקרב שליחי ציבור - נבחרים וממונים, שהציבור הפקיד בידיהם את שלומו ואת ביטחונו. מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד, של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, של שאננות ושל קיבעון מחשבתי בעניינים משמעותיים הנוגעים לבטיחות הציבור ולשמירה על חיי אדם. תרבות רעה של היעדר משילות ושלטון החוק ודפוס פעולה של דחיינות ושל הימנעות מקבלת החלטות. תרבות רעה של 'ראש קטן', של מזעור האחריות ושל התחמקות ממנה".

לולא היינו יודעים שזה ציטוט מתוך פסקת הסיום של מסקנות ועדת החקירה לחקר האסון במירון, היינו עשויים לחשוב שזו הדלפה של פסקת הסיום של ועדת החקירה לחקר מחדל טבח 7 באוקטובר שלא קמה. דחיינות, תרבות רעה שפגעה בחיי אדם, היעדר משילות והתחמקות מאחריות. זה הכל שם, אותו הדבר. למעשה, על מסקנות ועדת מירון ללמד על התקווה הכוזבת שרבים תולים בוועדת חקירה למחדל הטבח.

ראו כמה חלשה היא ועדת חקירה. מסקנות הוועדה הן המלצות בלבד. פרסום המסקנות הוא לאחר כשלוש שנים מהקמתה, לגבי מחדל הטבח זה יהיה ארבע־חמש שנים. חרף הביקורת החריפה של הוועדה, כמעט כל מי שהוועדה הטילה עליו אחריות אישית מתעלם מכך. אין מסקנה לגבי העברה מתפקיד כלפי נבחרי ציבור. השיח ברשתות כבר מלא טענות נעדרות ביסוס ל"ועדה פוליטית" ככר לדחיית הביקורת. יוצא שהוועדה אמנם ישבה על המדוכה, אך מסקנותיה ייזרקו למדורה.

בעידן ההתפרקות מכל נורמה של אחריות ציבורית והתפוררות כל סטנדרט שלטוני, גם ועדת חקירה, לו הממשלה תקים בכלל כזאת, היא בעלת השפעה מינורית בלבד. האחראיים למחדל טבח 7 באוקטובר, שגידלו וטיפחו ארגוני טרור בחצרות האחוריות שלנו, מצויים כבר בשלב "קמפיין מוחלט" של הסרת אחריות.

אותה "תרבות רעה" של מדיניות כישלון מוחלט פוגעת ומסכנת חיים ללא הבחנה בין מגזרים או עמדות פוליטית. החמצן אזל לכל הנמחצים על ההר בשנת 2021, הנוחבה טבחו בכל אשר נתקלו ב־2023, וכל תושבי הצפון מהגרים ב־2024. רק הציבור יציל את עצמו, רק הציבור יכול להציב סטנדרטים לנבחריו ולפקידיו. רק הציבור יעניש את האחראים, לא תהיה ערכאה אחרת. רק הציבור. קודם ברחוב. ובהמשך בקלפי.