נשיאה יקרה: 47 אלף ש' לציור דיוקן של השופטת הפורשת אסתר חיות

הנהלת בתי המשפט שילמה כ־47 אלף שקלים עבור ציור דיוקן של הנשיאה הפורשת אסתר חיות, אשר ייתלה במסדרון השופטים הסגור בביהמ"ש העליון. הדבר נעשה כחלק ממסורת רבת שנים, שלפיה כל נשיאי העליון הפורשים זוכים למחוות הוקרה - ציור דיוקנם.

הצייר מיכאל (מישה) רפופורט, שצייר את הנשיאה חיות בעודה יושבת לפניו, הוא גם מי שצייר את הנשיאה הקודמת מרים נאור (אז היתה עלות הציור כ־44 אלף שקלים). צייר אחר הנציח את קודמה של נאור בתפקיד, הנשיא לשעבר אשר גרוניס, תמורת כ־35 אלף שקלים, בעוד עלות דיוקנו של הנשיא אהרן ברק היתה כ־31 אלף שקלים. כך לפי נתוני חופש המידע שהתפרסמו בעבר באתר "שקוף".

ציור הדיוקן של הנשיאה חיות הוא היקר ביותר ששילם ביהמ"ש העליון עד כה לצורך הנצחת נשיאיו, אולם לפי מדד עליית המחירים של משרד האוצר - המחיר ששולם עבור הציור שלה דומה בערכו לזה ששולם עבור דיוקנה של הנשיאה נאור.

חלופות ראוותניות פחות

אולם לא כל נשיאי ביהמ"ש העליון אימצו את הכבוד היקר הזה והעדיפו חלופות יקרות פחות. כך, למשל, הנשיאה לשעבר השופטת דורית ביניש בחרה לוותר על המנהג הראוותני בגלל העלות הכבדה הנופלת על כתפי הקופה הציבורית - היא הסתפקה בצילום אמנותי שלה שעלותו כ־5,300 שקלים בלבד.

הנהלת בתיהמ"ש אישרה את עלות הנצחתה של הנשיאה חיות כציור על הבד (החלטה שהתקבלה עוד לפני פרוץ המלחמה), אולם מתברר כי לא רק שלא היה הכרח לבחור בצייר היוקרתי מישה רפופורט, אלא שהנהלת בתיהמ"ש אף בחרה בעבר בחלופות זולות בהרבה. כך, למשל, בביהמ"ש המחוזי בתל אביב מתנוסס דיוקנו המצויר של השופט עדי אזר ז"ל שנרצח, שעלה כ־10,000 שקלים "בלבד". יתר על כן, בניגוד לדיוקנאות נשיאי העליון, התלויים כאמור במסדרון השופטים הסגור, דיוקנו של אזר פתוח לציבור הרחב.

דוברות בתיהמ"ש מסרה בתגובה: "כפי שנמסר בעבר לפניות שהיו בנושא ופורסמו, עם פתיחת בית המשפט העליון במבנהו הנוכחי, בשנת 1992, החלה מורשת הנצחת נשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם על ידי ציור דיוקנאותיהם והצבתם בהיכל המשפט. על פי החלטת האדריכלים של הבניין, נתלים הציורים במבואה של קומת השופטים.

"הסכום ששולם עבור הדיוקן של הנשיאה בדימוס אסתר חיות דומה (בערכי שנת 2023) לסכומים ששולמו בעבר עבור דיוקנאות נשיאים שצוירו על ידי אותו צייר". ההוצאה הגדולה מאוד על דיוקנותיהם המצוירים של השופטים בדימוס עוררה בעבר ביקורת חריפה.

על פי מנהל הרכש הממשלתי ההצדקה להשאיר את ציור השופטים בידיו של צייר אחד, יקר ככל שיהיה, היא משום הרצון להבטיח "יצירה אחידה" לכל המצוירים. דהיינו, שלא יהיו הבדלי רמה וסגנון בין שופט/ת לשופט/ת.