תגידו, כבודכם: אתם מנותקים? את הוויכוח על ה"סבירות" חייבים לפתור בהסכמה

כוונת בג"ץ לפסול בקרוב, וברוב דחוק (שמונה מול שבעה), את החוק לצמצום עילת הסבירות, מעוררת מחשבות נוגות על שיקול הדעת של השופטים ונשיאתם בדימוס אסתר חיות.

החזרה אל המחלוקת שקרעה בנו קרע עמוק ערב המלחמה, דווקא עתה, בעיצומה של מלחמת אין ברירה, כשבשדות הקרב נופלים מיטב הבנים, מזמינה שימוש באחד ממטבעות הלשון שטבעה לפני שנים רבות שלישיית הגשש החיוור. אז היא העלתה חיוך, אבל עתה היא נשאלת בעצב: "כבוד השופט, איפה אתה חי?".

תגידו, כבודכם: אתם מנותקים? זו בכלל לא עצם ההחלטה שלכם, לכאן או לכאן, שעליה יאמר כל איש את אשר על ליבו והשקפתו. זוהי עצם היומרה להכריע עכשיו, ועוד על חודו של קול, במחלוקת הקשה שהביאה אותנו אל סיפה של מלחמת אחים; במחלוקת ששכנעה את הפלשתינאצים מחמאס כי בשלה השעה, שעת חולשתנו ופילוגנו, לטבוח בנו.

הכרעה עתה, ואפילו היתה מתקבלת ברוב גדול יותר, שוחקת את המוטיבציה של הלוחמים בחזית, תומכי הרפורמה המשפטית ומתנגדיה, להילחם כתף אל כתף. היא מחזירה אל ליבת חיינו את הוויכוח הסוער על דמות המדינה; ויכוח יצרי ואידיאולוגי, שזור בזעם, בשנאה, ובדם רע; ויכוח ששחק את האמון שלנו זה בזה וכמעט העלים אותו.

את הוויכוח הזה נצטרך לפתור בדיבור ובהסכמה, ולא בהכרעת מחטף כוחנית של בג"ץ, בתוך ימי אש וקרב, שכמוה כפיגוע מורלי בעורף ובחזית. לדיון המשפטי והמשטרי נחזור אחרי המלחמה, עם מודעות גבוהה פי כמה לצורך ולחובה לוותר, להכיל זה את זה ולהגיע להבנות.

בג"ץ יוכל לקנות את עולמו אם יוביל בעצמו את תהליך הפיוס וההסכמות אחרי המלחמה, במהלך שיגביר את אמון הציבור בו. הרי לא הדמוקרטיה בסכנה עכשיו, אלא עצם קיום המדינה. לכן שופטי בג"ץ צריכים להשהות את החלטתם, ולנסות להוביל לפשרה, כפי שנהגו ב"סכסוך בר־אילן" הידוע - נושא פחוּת־ערך בהרבה - פשרה שאליה הוביל לפני שנים רבות נשיא העליון דאז אהרן ברק.

גם רה"מ נתניהו אינו פטור מפעולה - הרי בכוחו להוביל מתווה חדש לביטול חקיקת הסבירות, במקביל להסכמות רחבות שאותן יגבשו הצוותים שכבר ישבו ימים רבים יחדיו. הרי עתה היא שעת רצון, ואפשר לכנס מחדש את הצוותים הללו כדי לנסות להגיע להבנות משותפות. זאת תהיה בשורת־נגד לבשורה המפלגת של בג"ץ, שהכרעה שלו כעת תחזיר אותנו ל־6 באוקטובר.

גם ללוחמים בחזית, תומכי ה"סבירות" ומתנגדיה, נועד תפקיד ביום שאחרי. דווקא הם, שעד לפני 100 ימים עוד התכתשו ביניהם ברחובות, צריכים להיות מעורבים בשיח הפשרה אחרי המלחמה. הם, יותר מאחרים, מבינים עכשיו טוב יותר את הצורך בנוסחה מוסכמת לחיים משותפים כאן. הם, אפוא, אלה שצריכים לקחת חלק מרכזי בכל ניסיון לתפור מחדש את חיינו כאן אחרי המלחמה. הכרעה דחוקה או לא דחוקה של בג"ץ עתה רק תפריע לכך.