סופו של חוק הגיוס ידוע מראש

לאחר שבג"ץ פסל גם את חוקי הגיוס, נכון יותר לומר חוקי ההשתמטות, גם את זה שהתווה יו"ר יש עתיד יאיר לפיד - קשה לחשוב על חוק שגם הרבנים החרדים וגם השופטים הליברלים בבג"ץ יאשרו פה אחד.

כשבג"ץ סבר שבכוחו להנדס את החברה ולפתור בעיות עומק באמצעות צווים שיפוטיים, נקלענו למבוי סתום בסוגיית הגיוס. המשטרה לא יכלה על חסימות הכבישים של המחאה - אז לאכוף עריקה של החברה החרדית כולה? את האבן שזרק בג"ץ לבאר, המחוקק מתקשה להוציא, ספק אם יכול.

הקואליציה הכריזה מלחמה על בג"ץ, אף שהיא נכשלת בכך כבר שמונה חודשים, לחרדים נמאס להיות השושבין של רוטמן ולוין, והיום החלו לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: לעשות לביתם. הם דורשים חוק גיוס כתנאי להמשך חקיקת הרפורמה המשפטית, אף שכזה ללא רפורמה לא יצלח את בג"ץ. את הסוף אפשר להעריך - שניהם לא יהיו.

יש במפלגת הציונות הדתית אנשים המשוכנעים שנתניהו מעוניין שהרפורמה תמשיך להיות באוויר מבלי להשלים אותה, אך גם מבלי להכחידה. לשיטתם, באמצעות הרפורמה והעוינות של לוין, נתניהו מקווה להטריף את היועצת המשפטית לממשלה עד שתיכנע להסדר טיעון מקל ללא קלון - שהוא כיום תנאי מבחינתה להסדר. אם תחזיק מעמד, כשנה וחצי לפני הבחירות נתניהו יהרוג את הרפורמה ויחתור להישגים מדיניים שימנפו אותו בבחירות, ויותיר את יתר חברי הקואליציה מחוסרי כל.

בכל אופן, על הסוגיות המשפטיות המונחות כעת לפתחו של בג"ץ - בעיקר חוק הנבצרות, חוק צמצום עילת הסבירות וכינוס הוועדה לבחירת שופטים - אין ממש השפעה לתנאי שהציבו החרדים. כל עוד נתניהו עדיין לא קבר סופית את הרפורמה, מבחינת השופטים והיועמ"שית, הנ"ל הם חלק ממהלך כולל ורחב שראשיתו אמנם בחוק כמעט חסר משמעות כמו צמצום עילת הסבירות, אך סופו מי ישורנו.