מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית העריך כי חוסר הוודאות למשך זמן שיקום רצועת עזה, ובמיוחד באזור הצפוני, "צפוי להגביר את תחושת התסכול בקרב התושבים ורבים צפויים לשוב למחנות העקורים בדרום הרצועה, שם קיימת תשתית בסיסית לחיים, וקיימת אספקה קבועה של ציוד הומניטרי".
במרכז המחקר הוסיפו: "על רקע הצעת הנשיא טראמפ להוציא את תושבי הרצועה, באופן זמני או קבוע, מראות ההרס עשויים לעורר נכונות, בעיקר בקרב הצעירים, לשקול את הרעיון לצאת לחו”ל בתקווה לבנות את עתידם". מחברי הדו"ח העריכו כי חמאס ינסה "לדכא בכוח קולות ביקורתיים, עם זאת, לנוכח התסכול הציבורי, ההרס הנרחב ברצועת עזה יקשה על חמאס לקדם את נרטיב 'הניצחון' לאורך זמן מבלי להציג פתרונות עבור התושבים, והתנועה עשויה לנסות ולהעביר את האחריות לגורם אחר, כדוגמת הוועדה לניהול הרצועה שמצרים מנסה לקדם, תוך מאמץ לשמור על כוחה הצבאי".
בדו"ח מציינים גם פרטים על התנועה לצפון רצועת עזה: "לפי ניטור של התנועה מדרום רצועת עזה לצפונה, 545,355 בני אדם חצו את ציר נצרים לכיוון צפון בין 30 בינואר ל-3 בפברואר 2025. 62% מהחוצים נעו באופן עצמאי ו-38% היו משפחות. 66% מהחוזרים עשו דרכם לצפון הרצועה ו-34% נעו לעיר עזה. כמו כן, 36,620 בני אדם חצו את ציר נצרים לכיוון דרום בין 27 בינואר ל-3 בפברואר 2025 (ReliefWeb בפברואר 2025)".
על רקע זה, הובאו בדו"ח מספר דוגמאות להבטחות של פלשתינים שחזרו לצפון רצועת עזה לא לעזוב יותר. כך, למשל, וסים אלזעים שהתראיין לעיתון "אל-איאם" והביע חרטה עמוקה על שעקר מצפון עזה בתחילת המלחמה. הוא אמר כי לא יחזור על החוויה הזו שוב גם אם ימות ובני משפחתו ימותו. הוא הדגיש כי מדובר בחוויה מרה שהוא לא יוכל לשכוח אותה עד מותו. לדבריו, מצבם לא היה טוב יותר מהתושבים שהחזיקו מעמד ולא עקרו. גם סמיחה סעד אמרה לאחר שהגיעה לביתה בשכונת א-שיח’ רד’ואן בעיר עזה, כי מדובר בחוויה קשה והיא לא תחזור עליה, לא משנה מה שיקרה: “המוות כאן טוב פי מיליון מחיים של עקירה”.
עם זאת, בדו"ח מציינים כי למרות התרוממות הרוח של רבים מהפלשתינים שחזרו לבתים, המציאות בשטח, של הרס נרחב של מבנים ותשתיות, עוררה במהרה גם תחושות תסכול, כעס וייאוש. עוד הודגש כי לא מעט תושבים ששבו לצפון הרצועה החליטו לנוע שוב דרומה אחרי שהבינו כי אין להם בית לשוב אליו.
כך, למשל, העיתונאי חסאם שאת תיאר את המצב בצפון הרצועה: “אנשים חזרו להריסות בלי אוהלים, בלי לשתות מים… הם מנסים ליצור חיים חדשים, אוספים שאריות של בד ועץ, אולי ממה שנשאר מבתיהם. הם הולכים מאות מטרים בחיפוש אחר מים או מזון, ישנים בשטח הפתוח ומתפרסים על האדמה מתחת לשמיים. אשר לאלה שעדיין חלק מבתיהם עומדים, הם ניסו לתקן אותם ככל האפשר כדי לחיות בין ההריסות”.
בהמשך לזה, צעיר פלשתיני תועד מחזיק בידיו ילד קטן, שאימץ לאחר שלא נמצאו הוריו. הצעיר סיפר כי הוא תושב ג’באליא ששב לצפון הרצועה לאחר ששהה בבית ספר ברפיח. הוא תהה: “מה יש לנו לעשות בצפון? בשביל מה לחזור? הבתים שלנו נהרסו. אין לנו שם אפילו אוהלים”.
בדו"ח גם מובאת ביקורת של פלשתינים על חמאס, אך מודגש כי לא מדובר בתופעה נרחבת בשל הפחד מארגון הטרור. עז א-דין שאהין, רופא מרצועת עזה, ציין: “הגעת המים לכל אזורי הצפון תלויה בפינוי ההריסות מהכבישים ובפתיחתם, ובהכנסת ציוד כבד וכלים לשיקום קווי המים, לפחות ברמה המינימלית. אף אחד לא מדבר על חשיבות הנושא הזה, כי כמובן שמראות מסירת האסירים (החטופים; ש"ק) חשובים ומעניינים יותר מלדבר על האסונות שאנו חווים”.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו