בעלות רוסיה על חצר כנסיית אלכסנדר בירושלים - תבוטל

בית משפט המחוזי בירושלים קבע היום (חמישי) בפסק דין שעשוי לחולל משבר דיפלומטי, כי הרישום של רוסיה כבעלת חצר כנסיית אלכסנדר שבעיר העתיקה ירושלים, יבוטל.

הנכס הרגיש ידוע גם כחצר כנסיית אלכסנדר נייבסקי, ששורשיו הולכים אחורה בהיסטוריה עד ל"ממלכה הרוסית המפוארת".

ב-2017 הגישה רוסיה בקשה רשמית לרישומה כבעלת הקרקע. ב-2020 ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, אפשר זאת כמחווה על שחרור נעמה יששכר. הממונה על המרשם במקרקעין קבע כי הפדרציה הרוסית, שהיא המשטר הרוסי כיום, היא "מדינה ממשיכה" של "הממלכה הרוסית המפוארת" שאיננה קיימת עוד, ולכן בצו חידוש הרישום יש לרשום את הבעלים כממשלת רוסיה.

בהתנגדות שהוגשה על כך, נכתב כי מדובר למעשה בעסקה מדינית שהתגבשה בין הממשלות משיקולים פוליטיים בלבד.

אלא שבית המשפט סבר כי הגורם להחליט מי בעל הקרקע הוא לא בית המשפט אלא הממשלה, היות שהנושא הוא סוגיה מדינית. "החקיקה המנדטורית קבעה כי לא יבורר ולא יוחלט על ידי שום בית משפט בישראל, כל משפט או עניין הקשורים במקומות הקדושים או בבניינים הדתיים או במקומות הדתיים בישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל" - כך נכתב בפסק הדין של השופט מרדכי כדורי.

כעת הסוגיה עברה מבית המשפט להכרעתה של הממשלה בעיצומה של מלחמה עקובה מדם באירופה, כאשר המערב מטיל סנקציות חסרות תקדים על רוסיה.

ולמי עוברת הסמכות בפועל? המומחה מסביר

עו״ד עמיחי ויינברגר, מומחה במשפט ציבורי וחוקתי, מפרש את פסק הדין: "בית המשפט המחוזי קבע בפסיקתו כי הואיל ויום אחד בלבד, טרם החלטת המפקחת על רישום המקרקעין לתת צו לחידוש רישום הבעלות המקרקעין על שם ממשלת הפדרציה הרוסית, חתם ראש הממשלה לשעבר על הודעה שלפיה המקום קדוש, אזי פקעה סמכות המפקחת על המקרקעין לדון ולהכריע בנושא הזכויות, ובעצם ההכרזה האמורה עברה הסמכות בעניין להכרעה כעת בידי ראש הרשות המבצעת – הוא ראש ממשלת ישראל.

כתב המנדט על ארץ ישראל משנת 1922 שהתקבל על ידי מועצת חבר הלאומים (הארגון שקדם לאומות המאוחדות) ואשר שימש כמסמך הבסיסי שקבע את סדרי החיים והשלטון הבריטי בארץ ישראל מבחינה בינלאומית ופנימית, קבע כי יש להבטיח את חופש הגישה למקומות הקדושים.

בית המשפט קבע כי הצורך להכריע בעניין הבעלות על המקומות הקדושים הוכר כעניין מורכב ורגיש ובעל השלכות מרחיקות לכת הגולש לשיקולים דתיים, לאומיים ובין לאומיים וללא עמידה בהכרח על שורת הדין, וטיפול זה יכול להיעשות, כך לפי פסק הדין – רק על ידי הדרגים הגבוהים ביותר ברשות המבצעת שבידיהם הכלים והיכולת לשקול את השיקולים הרלוונטיים".