לפני כשנה, בתקופה שבה נגיף הקורונה היה שאלה של חיים ומוות, הייתי שותף בשיחה מעניינת שלא חשבתי שיבוא הרגע שבו אכתוב עליה.
שני חברים, העוסקים בתחום טכנולוגיית העילית, דיברו על המחסור הגדול בעובדי היי־טק בישראל ועל הדרכים לגייס עובדים חדשים. אחד אמר שצריך להגביר את שיתוף הפעולה עם הודו, אך השני הציע ואף התעקש כי צריך לשלב שתי אוכלוסיות, ערבים בישראל וצעירים משטחי הרשות הפלשתינית, ואף קבע באומרו: "זהו אינטרס לאומי".
מאז השיחה עברה פחות משנה, והממשלה, אף שמרכיביה הדומיננטיים מגיעים מאידיאולוגיה ימנית־ניצית, אישרה תוכנית להעסקתם של כמה אלפי צעירים פלשתינים בטכנולוגיית העילית הישראלית, שמהווה מקור השראה לצעירים רבים בעולם הערבי, ולא רק לפלשתינים.
אפשר לקבוע שמדובר בתוכנית החשובה ביותר, אחרי התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלשתינית, וזאת מכמה סיבות: עד כה הפלשתינים עבדו בעיקר בעבודות כפיים, בניין התשתיות ובעבודות מזדמנות, והאקדמיה הפלשתינית קלטה בעיקר אזרחים ערבים־ישראלים.
הדור הפלשתיני הצעיר שונה לחלוטין מהדור הקודם. הוא רואה את עצמו כחלק מהגלובליזציה וחלק ממגמת הכלכלה העולמית. שאיפותיו הן לא רק לצאת מגבולות השטחים, אלא לצאת מגבולות ומתחומי התעסוקה שלו.
בינתיים אין כלכלה פלשתינית עצמאית, וספק אם תהיה כזו בשני העשורים הבאים, נוכח המציאות הגיאו־פוליטית הנוכחית. שילובם של צעירים פלשתינים בהיי־טק הישראלי יכול לקדם את הכלכלה, את הדו־קיום, שלא לדבר על קידום בסיס להידברות בין שני העמים.
אין ספק כי תוכנית זו יכולה גם לתרום לשיפור תדמיתה של מדינת ישראל ושל כל חברות ההיי־טק הישראליות, שהן מנוע הצמיחה הדומיננטי במדינה, ושילובם של עובדים פלשתינים יכול בהחלט לתרום את חלקו בכמה היבטים - החברתי, הפוליטי ואפילו הביטחוני.
עובדי ההיי־טק הפלשתינים עוד יהפכו ליזמים בישראל ויהוו השראה הן לישראלים והן לפלשתינים, וטוב עשתה הממשלה שאישרה את ההעסקה.
ג'לאל בנא