בנט הציע להפסיק עם הדיבורים על איראן - אך לא הציע למנהיגי העולם שום מעשים | פרשנות

יותר מכל נאומו של ראש הממשלה נפתלי בנט בעצרת הכללית של האו"ם היה משונה. יותר דמה לנאום בכנסת שנישא בשפה האנגלית.

לא היה זה נאום שכוון לאוזניהם של מנהיגי העולם. פרק נכבד מנאומו הוקדש להקמת הממשלה בראשותו. בנט הציג את תקופת נתניהו כתקופת חושך שאחריה הפציע האור לפני כמאה ימים, עם מינויו לתפקיד.

אך מעבר לצופי הנאום בישראל, השאלה המתבקשת היא: למי אכפת. מה אמורים מנהיגי ואזרחי העולם, או מזכ"ל האו"ם ובכירי ארגון האומות המאוחדות שנאלצו לשבת באולם העצרת ולהקשיב לנאום, עם המידע הנגלה אליהם מפיו של ראש הממשלה הישראלי החדש?.

עניין הפנים הנוסף אליו התייחס בנט היה מדיניות ממשלתו במלחמה בקורונה. גם פה לא ברור מה נוגע המידע למנהיגי העולם, בהינתן העובדה שישראל היא מדינה אדומה הקוברת את מתיה מידי יום בשל הנגיף. לא זו אף זו, אלא שהיקפי התחלואה העצומים החלו בתקופתו שלו, ולא מדובר בתחלואה שעברה אליו בירושה.

לפני הנאום מסר לעיתונאים הנלווים לביקור גורם בכיר בפמליית ראש הממשלה כי שינוי המדיניות בנושא איראן מצידו של בנט לעומת קודמו, היא כי הגיעה העת להפסיק עם הדיבורים והגיע הזמן להתחיל עם המעשים. אולם בנאומו לא הציע בנט שום מעשה למנהיגי המדינות, בהנחה שמי מהם הקשיב לנאומו. לא סנקציות, לא מתקפה צבאית. שום מילה לגבי עמדתה של ישראל בנוגע לחזרה להסכם הגרעין. בקיצור, המשך הדיבורים, אלא שהפעם מעורפלים יותר וממוקדים הרבה פחות. גם אם ג'ו ביידן, או מנהיגי המדינות הגדולות באירופה, הקשיבו בקשב רב כדי לדעת מה מצפה מהם לעשות המנהיג הישראלי, ספק רב אם הצליחו להבין את המסר הזה מהנאום.

בנט, ראש הממשלה חובש הכיפה הראשון, כפי שאהבו להציג זאת בכירי מפלגתו, ויתר לחלוטין בנאומו על הזיקה ההיסטורית, התנ"כית של העם היהודי על ארץ ישראל. הוא זנח אזכור של המסורת היהודית ואבות האומה, אלמנטים שהיו חלק בלתי נפרד מכל נאומיו של נתניהו, כראש ממשלה, וכשגריר באו"ם. בנט העדיף להתמקד בהצגת ישראל כסטארט-אפ ניישן, והאזכור היחיד של העם היהודי היה כאשר ציין כי הוויכוחים הם שבנו את העם.

האנגלית של בנט משובחת. הוא גם השתמש באינטונציות הנכונות וניכר שהתכונן לנאום כראוי. אבל עליו יהיה לעבוד קשה הרבה יותר כדי שלדמותו אכן תהיה נוכחות.

הטור נכתב לפני כניסת החג