לא כך רצה נפתלי בנט שתיראה פגישתו הראשונה עם נשיא ארה"ב. כשרואים את ההיערכות של הבית הלבן לפגישה והרצון העז למצוא חן בעיני האורח הישראלי, ניכר שגם ביידן לא רצה שכך ייראו פני הדברים.
אבל המציאות חזקה יותר. הדבר בולט יותר כאשר מתאמצים הצדדים להציג לעין כל מצג שווא של יחסים אחרים, חדשים, רוח חדשה של פתיחות ושיח מכבד, בעוד המציאות אותה מציאות, האינטרסים אותם אינטרסים, הים אותו ים והערבים אותם ערבים.
והנה פלא. עוד בטרם נגעו גלגליו של מטוס ראש הממשלה באדמת די.סי, בישרה כותרת ענק ב"ניו יורק טיימס", ביטאון השמאל המקורב לממשל, כי לדברי בנט, תוכנית שתי המדינות לא תקודם וכי ההתנחלויות יורחבו. מה שהיה אמור לגרור ביקורת חריפה הן מצד בכירי הבית הלבן והן מצד העיתון המפרסם שעמדותיו ידועות, התחלף בקבלת פנים מאירה ומלבבת.
לבנט התברר מהר מאוד כי האינטרס של שמאלני ישראל, שמהם הוא זוכה לחיבוק ולאהדה, הוא אינטרס משותף גם לשמאלני ארה"ב. וזה שהממשלה הנוכחית תשרוד כמה שיותר. כדי שההוא שהיה פה פעם ראש ממשלה למשך עשור ויותר, חלילה לא יחזור. וגם מתוך הבנה שבעוד שנתיים תתחלף ממילא ההנהגה ויאיר לפיד יתפוס את המושכות.
אחרי 12 שנות נתניהו, מה הן כבר עוד שנתיים של ממשלת בנט. הגאולה הרי כבר מעבר לפינה. רק צריך לדאוג שהממשלה לא תיפול בינתיים. יאיר לפיד אמנם יצטרך לנווט בקואליציה לא פשוטה ועם גורמי ימין שעלולים לערום קשיים, אבל ימי שלטונו, כך הם מעריכים, מעיתון "הארץ" ועד ה"ניו יורק טיימס", ממפלגת מרצ ועד המפלגה הדמוקרטית - כבר יהיו עולם אחר.
לפיד מצהיר כי הוא תומך בשתי המדינות. וגם במדיניות ה"אין הפתעות" שתאפשר לאמריקה לחזור להסכם הגרעין באין מפריע. הוא גם לא יבנה בהתנחלויות ולא ממש מתנגד לפתיחת קונסוליה אמריקנית לערביי רמאללה בתוככי ירושלים. בקיצור, התגשמות חזונם רב השנים. אז מה זה עוד שנתיים של בנט. לכן, כשהוא אומר דברים שהיו אמורים לגרום להם להתפוצץ - והם גם התפוצצו על הרבה פחות כשאותם דברים נשמעו מפי נתניהו - הם מחייכים בסבלנות ובהכלה. מנתניהו הם חששו. בנט הוא לדידם אפיזודה חולפת. היום הוא שם, מחר כבר לא.
לצד ההצהרות הנאות על שיתוף הפעולה עם המפלגה הדמוקרטית שמשוקם, על שיח פורה עם האמריקנים שחוזר, ועל "דרכים חדשות" למצוא פתרון לסוגיית הגרעין האיראני ונושאים קרדינליים נוספים, נסיעתו של בנט לוושינגטון תיבחן כמובן אך ורק במעשים: אם יצליח למנוע את כניסתה של ארה"ב להסכם עם איראן; אם יצליח למנוע פתיחת קונסוליה אמריקנית בירושלים; ואם יצליח להסיר לחלוטין את הנושא המדיני מסדר היום ולאפשר חיי שגרה נורמליים ביהודה ושומרון.
אלה שאלות של כן ולא. כל היתר זה בעיקר יחסי ציבור וברברת מרובה ללא כיסוי.
