המערבולת ביחסים עם ארה"ב בדרך

הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על השגריר המיועד מייק הרצוג זה שהוא איש חכם, ושהוא נמצא בשפיץ האיכות שאפשר לקבל מהממסד הביטחוני־מודיעיני של ישראל.

אחרי שאמרנו את זה, ספק אם שלטון דמוקרטי־ציוני־ממלכתי יכול היה להופיע עם שני בעלי תפקידים בכירים שהשם שלהם הרצוג. אפשר לדמיין את הצונאמי במקרה שהיה עוד איזה נתניהו בתפקיד בכיר.

ברובד הענייני, בתקשורת מוצג מינויו של מייק הרצוג כהחלטה וכהודעה של נפתלי בנט, אך בתגובה מיידית ניתן להסיק שבנט נתון כבר בעיצומה של המערבולת שהנשיא ביידן, המזכיר בלינקן ושר החוץ לפיד מכינים לו.

תפקיד השגריר בוושינגטון הוא בסדר גודל היסטורי של שר בכיר; זה מעין שר חוץ חליפי, שנותן דין וחשבון לראש הממשלה.

אף שהוא בעל קשרים עם הממסד המדיני־ביטחוני בוושינגטון וככזה הוא נכס, הרצוג הוא גם אחד מאנשי המקצוע הביטחוניים הפעילים מאז 1993 בכל המשאים ומתנים עם הפלשתינים. הוא אף חיבר לפני עשר שנים תוכנית שלום במסגרת מכון וושינגטון, ולא צריך לקרוא את כל 22 עמודי הדו"ח שלו כדי לראות את המפה העתידית המוצעת שם.

אלו נסיגות עד הקו הירוק ברוב שטחי יו"ש, אבל עם התרחבות ישראלית לגושי התיישבות ידועים באזור מעלה אדומים, אריאל, עציון ושקד בצפון השומרון.

אם הייתם רוצים שגריר פעיל בנושא המדיני במשולש שבין ישראל־וושינגטון ואש"ף, מייק הרצוג הוא דמות אידיאלית. בפרשנות לפני כשנה, עם חתימת השלום בין ישראל לאמירויות, הדגיש הרצוג שההסכם יוצר מרחב מהותי "השומר את פתרון שתי המדינות בחיים".

המועמד שהיה מועדף כנראה על ידי שר הביטחון גנץ היה אמיר אשל, שהוא הרבה יותר ניצי מהרצוג. אם לא נבחר - כנראה שיש סיבה מהותית.

הפרופיל הגבוה החיובי שמעניקה התקשורת למינויו, מאשר את הכיוון המדיני ומנסה לכסות על ההתפתחויות הביטחוניות החמורות. פתאום נפתחו לנו שתי מלחמות של טפטופי טילים. וכבר שכחנו שההתקפה על הספינה "מרסר סטריט" טרם נסגרה.