יציבות הממשלה | יהודה שלזינגר

שמונה ראשי ממשלה: היחסים טובים, אבל כל סיעה מושכת לכיוונה

חברי קואליציית נפתלי בנט ויאיר לפיד נתקלו בשבוע החולף בבשורה רעה ובבשורה רעה יותר.

הבשורה הרעה גלויה לעין, ולמעשה שודרה בכל מהדורות החדשות: הממשלה החדשה לא מצליחה להעביר חוקים משמעותיים בכנסת. זה אירוע דרמטי. העמדות הניציות בין הימין לשמאל, בין מרצ לבין רע"מ ולבין ימינה הן משמעותיות, ואפילו ויתור על הערכים והתפשרות על האידאולוגיה מצידן לא עוזרים, ונתקלים בחומת ח"כ שיקלי (ימינה) שחצה את הרוביקון. הפסד בהצבעות בכנסת הוא גם מכה מורלית קשה, וגם כדור שלג שעלול לאיים על יציבות הקואליציה והממשלה.

אלא שההפסדים בכנסת הם רק הפרומו למה שהתחולל בין ראשי הסיעות המרכיבות את הממשלה: בנט ושקד סיימו את פרשת אביתר בפשרה של הקמת ישיבה, אבל ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, התייצב מול המצלמות ואמר שהוא נגד.

בני גנץ אומר לכל מי שמוכן לשמוע שצריך להקים ועדת חקירה לבדיקת פרשת הצוללות, וגם זאת בניגוד לעמדה המפורשת של ראשי ימינה. אם לא די בהבטחות הבחירות של ימינה שהופרו, גם אביגדור ליברמן לא התחשב בהבטחה של בנט "לא אתן לפגוע בחרדים", והדליק את סערת סבסוד מעונות היום. ואילו גדעון סער, שר הפנים לשעבר וחבר הקבינט המדיני־ביטחוני, בכלל נעלם השבוע במהלך הסערה של חוק איחוד המשפחות ונתן לשותפיו לפריטטיות מימין לאכול את כל הלקרדה לבד, בזמן שהוא מוציא הודעות על פגישות עם מקבילו הגיאורגי.

אומנם היחסים האישיים בין ראשי המפלגות טובים, הדוקים ואפילו חבריים, אבל התחושה היא שאין ראש ממשלה אחד, אלא שמונה. חודש להקמת הממשלה, כל אחד מנסה לחטוף את ליטרת הבשר החשובה לו, שאותה יוכל להציג לבוחריו. האם התנגשויות דומות שבדרך לא יפרקו את הממשלה? רק הזמן יגיד.

הזירה הפרלמנטרית | דניאל רוט־אבנרי

האופוזיציה לא מפספסת הזדמנות למרר לקואליציה את החיים

כנסת ישראל יודעת ימים סוערים במיוחד מאז הושבעה הממשלה החדשה, ומאבקים מלווים כל העת את ההתנהלות בפרלמנט, החל מאי־הסדרים בוועדות ועד לקרבות אימים במליאת הכנסת, שמובילים ללילות לבנים של ח"כים ויועציהם.

העימותים מתחילים מהעובדה שלאופוזיציה יש מטרה אחת ברורה: להפיל את ממשלת בנט־לפיד. חברי הכנסת ממפלגות האופוזיציה עובדים בהתשת הקואליציה בכל מובן שהוא. ועדות הכנסת עצמן מתקשות להתנהל בנחת, והדוגמה המרכזית לכך היא הקשיים הבלתי נסבלים שבהם נתקלים ראשי הוועדה המסדרת: יושבת הראש עידית סילמן (ימינה) וממלאי מקומה, ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן) ובועז טופורובסקי (יש עתיד).

השלושה נאבקים בהפרעות בלתי־פוסקות בדיונים של חברי האופוזיציה, שמגיעים גם לגידופים שוטפים מכיוון חבריה. "ילדה קטנה", "אתה צריך אשפוז" ו"תסתום את הפה", אלה רק כמה מהדוגמאות לאוצר המילים המביש של ח"כים מהאופוזיציה בוועדה המסדרת. לא פלא שהמפריעים מוצאים תדירות אל מחוץ לחדר.

כרוניקה של לילות לבנים

גם במליאת הכנסת פוגשת הקואליציה באופוזיציה לוחמנית. מליאת הכנסת יודעת בשבועות האחרונים נוכחות די מרשימה, שנובעת מהקרב בין האופוזיציה לבין הקואליציה, ומטרתה להביא לרוב בהצבעות לכל צד ועל כן הנוכחות של חברי הכנסת במליאה.

הלילות הלבנים במליאת הכנסת הם, בין השאר, תוצר של נאומים ארוכים שחברי הכנסת בוחרים בהם כאסטרטגיה לעכב הצבעות, ומגיעים מתוך אסטרטגיית ההתשה.

מה שבטוח, עד ליציאה לפגרת הכנסת, ממשלת בנט־לפיד תמשיך לייצר עוד סערות במשכן הכנסת.

המגרש המדיני  | אריאל כהנא

עמידה מול ארה"ב - והושטת יד למערב אירופה

ארבעה שבועות לתוך ממשלת בנט־לפיד - ורק בימים האחרונים התחדדו קווי המדיניות החדשים שתוביל. הבולטים שבהם, אף כי לא דובר בהם הרבה, הם שני הלאווים שנתן בנט לשתי פניות אמריקניות שהופנו אליו. האחת, הרס בית המחבל שרצח את הצעיר יהודה גואטה, אף ששר החוץ האמריקני ביקש במפורש להימנע מכך. הלאו השני - לפתיחת קונסוליה אמריקנית עבור הפלשתינים בירושלים.

אלה הם שני מבחני עמידה ראשונים שראש הממשלה עמד בהם. אך השאלות הן אם יתמיד בכך ואם יתמרן בצורה כזו שגם לא תגרור אותו לעימות עם הנשיא ביידן. בפגישה המתוכננת בין השניים, בעוד פחות מחודש, נדע יותר.

שינוי בולט נוסף שמובילה הממשלה החדשה תתחולל מחר. שר החוץ יאיר לפיד יהיה הדובר המרכזי במפגש שרי החוץ של האיחוד האירופי. לפיד מאמין שמדינות מערב אירופה הן בנות בריתנו ומשענתנו. בניגוד לנתניהו, שהנהיג מדיניות הפרד ומשול כלפי האיחוד, ובאמצעות הונגריה, רומניה, בולגריה, צ'כיה ולפעמים גם פולין, סיכל החלטות אנטי־ישראליות - לפיד חושב שביום פקודה, הולנד, צרפת או גרמניה יגנו על ישראל באיחוד האירופי. יש שיאמרו שזו גישה נאיבית.

תפנית נוספת, שקצת השתבשה, היא פתיחת הדף החדש עם ירדן. שכננו ממזרח משוועים לשיפור הקשרים, אף כי אינם מוכנים לעצור את ההסתה והאנטישמיות המתחוללת במחוזותיהם. בנט ולפיד פתחו במסע תיקון, אבל דליפת הפגישה בין בנט למלך עשויה לעכב אותו.

כך או כך, גם במגרש המדיני הקו המרכזי שהממשלה החדשה מחזיקה בו - הוא שהיא אינה נתניהו. האמריקנים והאירופים שמחים מאוד שירד מהבמה, וכל עוד הוא מתחמם על הקווים הם ימשיכו לעטוף בצמר גפן את יורשיו. איך אומרים באנגלית RAK LO BB?

הקשר לעולם הערבי | דניאל סיריוטי

היחסים עם ירדן משתפרים, יש חילופי מסרים עם הרשות

חודש אחרי הרכבתה, לא נראה שהממשלה החדשה צפויה לחתור בזמן הקרוב להסכמים מדיניים נוספים. עם זאת, בממשלת בנט־לפיד לא חוסכים במאמצים לשמר ואף לחזק את המומנטום החיובי ביחסים עם מדינות המפרץ המתונות, וכמובן עם מצרים וירדן. 

הממלכה ממזרח היא אתגר חשוב במיוחד. במהלך העשור האחרון הידרדרו היחסים עמה לשפל חסר תקדים, ולפתחם של לפיד ובנט מונחת המשימה לשקם את הסדקים. רק בשבוע שעבר ביקר ראש הממשלה בנט ברבת עמון ונועד עם המלך עבדאללה, ואילו שר החוץ יאיר לפיד נפגש עם סגן ראש הממשלה הירדני.

הכרחי גם לשמר על היחסים עם עבד אל־פאתח א־סיסי, שהוכיחו בסבב הלחימה האחרון בעזה כי לקהיר יש השפעה עצומה על הנהגת חמאס. על ממשלת ישראל להתעקש על כך שכל מתווה לשיקום רצועת עזה והסדרתה ייעשה בשיתוף פעולה ובמעורבות מלאים של המצרים.

בעשור האחרון נדחקה הצידה סוגיית הסכסוך הישראלי־פלשתיני, וגם כעת חידוש המו"מ עם הרשות הפלשתינית לא נראה באופק. אולם חילופי הממשל בארה"ב, ולאחר מכן בישראל, הפיחו אופטימיות זהירה. לאחרונה אף הודיע יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן על הקמתו של צוות מו"מ חדש.

בכירים פלשתינים לא מכחישים כי בשבועות האחרונים התרבו חילופי המסרים בין הצדדים בדבר הצורך בחידוש התהליך המדיני, וגם ממשל ביידן בוושינגטון החל להניע מהלכים בניסיון להושיב את הצדדים לשולחן הדיונים. אם הקואליציה תשרוד וממשלת בנט־לפיד תצבור ותק וניסיון, במוקדם או במאוחר גם המגעים עם הרשות יעמדו על הפרק.

מדיניות הביטחון | לילך שובל

מדיניות תקיפה נגד עזה, לצד הגדלת מרחב הדיג

ממשלת בנט־לפיד נכנסה לתפקידה זמן קצר לאחר סיום מבצע שומר החומות, שבסיומו הצהירה ישראל כי "מה שהיה הוא לא שיהיה" בכל הנוגע לירי רקטות ולהפרחת בלונים מרצועת עזה. לאחר המבצע, הצהירה ישראל עוד כי אין בכוונתה לאפשר צעדים הומניטריים שאינם בסיסיים כל עוד לא נפתרת סוגיית השבויים והנעדרים.

ההצהרות אמנם היו בעידן נתניהו, אך ממשלת בנט מנסה ליישמן. בפועל, ישראל תקפה באמצעות מטוסי קרב לאחר מרבית הפרחות הבלונים מהרצועה, ובמקרה אחד התבצעה התקיפה אף באמצעות מספר דו־ספרתי של מטוסי קרב. באותה תקיפה ביצע צה"ל גם נוהל "הקש בגג" על בניין רב־קומות כדי לאותת לפלשתינים שאם יירו רקטות במהלך התקיפה או אחריה, יפיל צה"ל את הבניין. מדובר בשינוי התנהלות בהשוואה לעבר, אז מיעט צה"ל לתקוף לאחר הפרחת בלוני תבערה.

בה בעת, ממשיכה ישראל לשמור על מדיניות הומניטרית בסיסית יחסית ברצועת עזה, וככלל אינה מאפשרת הכנסת חומרים שאינם בסיסיים. עם זאת, ישראל אפשרה העברת דלק לרצועת עזה, הגדילה את מרחב הדיג ומעלימה עין מהעברת סחורות וחומרים דרך מצרים.